אני הוא אשם או - אני הוא ה' - פרשת וארא / יריב מזרחי

"וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם תחת סיבלות מצריים ..."
חיינו רצופים ומלאים בתנועה . עליות ומורדות . פיתולים וסיבובים .
תנועות אלו עוברות תדיר עיבוד והערכה ולאחר מכן מסווגות אצלינו פנימה תחת כותרות :      הצלחה או כישלון .

הצלחה מדרבנת את "האני" ומעודדת אותו בעקבות הישג או כיבוש חדש .
הכישלון פונה גם הוא אל אותו "אני" ומעיר לו על התרשלותו וחידלונו .
"האני" הוא המנצח . "האני הוא המפסידן . הוא המכניס לצרה והוא המושיע . זה הכל בזכות  "האני" .
בגאולת מצריים הרצון העליון היה מכוון להודיע שהשי"ת הוא שהכניסנו למצריים והוא שהוציאנו משם .
עיקר הגלות הייתה כיון שאין שכלנו ודעתנו מתפשטים כראוי בכל מעשינו .
כלומר , ישנם דברים שהשכלנו להבין  שיש ביניהם לבין ההשגחה העליונה קשר כלשהו .
אך ישנם מחוזות שלמים בהם אין הבנה זו באה לידי ביטוי .
מובא בספרים , שאם היה יודע האדם שמרכז חייו ועינינו , הכל באשר הכל הוא למעשה השי"ת -
שוב לא היה "יורד למצריים" כלל .
כל הירידות וההסתרות , עינינם - שלא ידמה האדם לחשוב שהוא שורש הצלחתו .
זהו הציווי על היהודי לזכור את יציאת מצריים "כל ימי חייך" .
"ימי חייך" הם הימים המוארים בהם הולך האדם כרצונו .
"כל ימי חייך" הם גם הלילות , בהם מתנהג העולם היפך רצונו של האדם .
הזיכרון הקבוע שיש מרכז לעולם , והוא זה שמעלה ומוריד , מוריש ומעשיר , הוא עצם הגאולה ועינינה .
לכן , בשעות הראשונות בהם מתגבש עם ישראל לעם ,
ביקש בורא עולם לקבוע בפרט ובכלל את הידיעה המעמידה את האדם במקום של אמת -
הידיעה שעל ידה יוצאים מן הגלות המזומנת בכל יום .
"וידעתם כי אני ה' אלוהיכם מוציא אתכם ..."

(מבוסס על פירוש "שפת אמת" לתורה)