הגילוי שבגלות - פרשת שמות / יריב מזרחי

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (שמות א , א) . 
מעשה במלך ושני בנים ...
ציוה המלך על שני בניו לפרוש לארץ רחוקה ולדלות אבנים טובות מן הבורות המיוחדים הנמצאים שם , להכניסם לתיבה ולחכות עד מילויה .
אחד מהבנים הזדרז במצוות אביו , פרש בזריזות מהארמון אל ארץ הגזירה ובורותיה העמוקים והחשוכים , להוציא משם את אותן אבנים טובות .
התחיל הבן לאסוף את אותן אבנים טובות . העבודה היתה קשה , הבורות אפלים , קרים ושונים זה מזה במראם ובאופיים .

בן המלך המשיך בעבודתו הקשה וברגעים המעטים בהם שהה מחוץ לבור אסף כח להמשך המשימה .
הבן השני הבין מבעוד מועד את קושי המשימה ובחר לפרוש מן הדרך אותה ציווה המלך , הוא נסע לארץ אחרת ובכסף ההוצאות שקיבל מאביו , חי לו חיי הוללות .

לאחר הסתלקותו של אברהם אבינו עליו השלום, לחיי העולם הבא , מבשל יעקב אבינו נזיד עדשים .
צורת העדשים עגולה , כאותו גלגל החוזר בעולם .
הנשמה שירדה לעולם הזה לעמול ולשקוד ולגלות את מלכותו של הקב"ה בתוך הארציות , חוזרת לבסוף אל כור מחצבתה כשברשותה אוצרות ששווים בלי ערך ושיעור .
עשיו שראה את "עמוד החסד" - אברהם אבינו שעסק כל ימיו בהשפעה ונתינה,  מסתלק מן העולם, ולעיניים חיצוניות נראה שנענש(שכן עוזב את העולם). מחליט לכפור באמונה , לכפור בעמל ובציווי המלך - "הלעיטני נא מהאדום האדום הזה ..."
ולכן עשיו מחליט לעקור את עצמו מן האמת ולהידבק ולחפוץ בחיצוניות העולם הזה . אין הוא חפץ בירידה לגלות , אין לו חפץ בגילוי .

עשיו רוצה בטעם , במראה ובתחושה , הוא רוצה הכל כאן ועכשיו .
הוא מעדיף להפטר מהבכורה שעינינה הצמצום וגילוי הפנימיות , בתוך החושך דווקא .
יעקב אבינו לעומתו , שמח בקניית הבכורה , רוצה את דרך האמת למרות הקשיים העצומים שבדרך .
וכך גם שבעים נפש בית יעקב ברדתם מצרימה . יודעים ומכירים הם בהכרחיות הגלות ומקבלים אותה עליהם ועל זרעם עד סוף הדורות בלב שלם ובנפש חפצה, זוהי המשימה וזוהי הדרך לגלות את החיים שבתוך העטיפה. על כן מפרסמת התורה את שמותיהם ואת מעלתם ...

"אלה שמות בני ישראל היורדים מצרימה ... "