הגלות ככור היתוך בדרך לגאולה - פרשת שמות / הרב יוסף לוי
מאז כניסתו של אברהם אבינו לארץ ישראל היתה שהייתו ושהיית בניו יצחק ויעקב רצופה מאבקים ממושכים על זכותם להישאר בארץ המובטחת .
קנין הארץ כרוך היה ביציאה ממנה , כאברהם שבבואו לארץ נאלץ בגלל הרעב , לרדת למצרים ולעבור סיכונים רבים עד לחזרתו ארצה .
גם בנו יצחק , למרות שלא עזב ממש את הארץ נאלץ להאבק עם כוחות שונים בארץ שמנעו ממנו ישוב במקום אחד . והנה לפנינו חוזר הסיפור של אברהם אבינו שנאלץ לרדת למצריים בעקבות הרעב הכבד והפעם זה יעקב אבינו עם כל משפחתו .
ואלו דברי הרמב"ן * : "רדת יעקב למצרים היא גלותינו היום , ביד החיה הרביעית רומי הרשעה ** ,
כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם , ויעקב ירד שם מפני הרעב ,
וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו , כי פרעה אוהב את יוסף וכבן לו , והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען ,
כמו שאמרו *** - 'לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען '.
והנה לא עלו , אבל ארך עליהם הגלות , ומת שם ועלו עצמותיו , וזקני פרעה ושריו העלוהו , ועשו עמו אבל כבד . וכן אנחנו עם רומי ואדום . אחינו הסיבונו ביאתינו בידם , כי כרתו ברית עם הרומיים . ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה , ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים , והגלות ארך עלינו מאד ,
לא נודע קצו כשאר הגליות . ואנחנו בו כמתים , אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו , ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה ', ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו .
ואנחנו נראה בנקמת ה', יקימנו ונחיה לפניו " הרמב"ן בדבריו אלו מציג לפנינו את משמעותו של ספר בראשית כמתווה דרך להתנהגות עם ישראל לדורותיו .
הגלות - ראיה על הגאולה העתידה , והצרה הלאומית – אות לישועה ממשמשת ובאה .
הדרך לעבור את האירועים הללו היא אי חזרה אל הטעוית שנעשו בעבר.
וכאשר אין לומדים זאת בדרך הפשוטה חייבים ללמוד זאת בדרך הקשה יותר. שנאת האחים ליוסף היתה הסיבת לירידה למצרים ושם בדרך הקשה תוקנו הפגמים :
א -העם בצרותיו התאחד בין איש לרעהו , כאשר הבודדים ששמם צויין – דתן ואבירם , מלמדים על היוצא מן הכלל.
ב - הקשר עם הקב"ה חודש גם הוא בדרך הקשה -" ויאנקו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם אל האלוקים... וישמע ה' "
כאשר מעל הכל מרחפת ההבטחה של "פקד יפקד אלוקים אתכם" , שהועברה מאב לבן ויצרה אצלם את התשוקה לארץ זבת חלב ודבש , הארץ המובטחת . נמצא שמעבר לעובדה שהצרות הלאומיות אינן "באות" , אלא "נגרמות" .
אך נחמתנו היא ממה שמלמדנו הרמב"ן : מהמכה עצמה – הגלות , צמחה התרופה – חישול העם והכנתו לכניסה בריאה לארצנו המובטחת .
וגם זאת הנחייה לבאות .
כאשר המסקנה היא שהדרך הישרה היא ללכת בדרך ה' ולקיים רצונו , וגם כאשר מסיבה זו או אחרת נקלעים לצרה או לקשיים אין מקום לייאוש .
הצרה – פתח לאורה , והגלות – שער לגאולה . ולא רק בחיי הכלל הדבר כך אלא גם בדרכי הפרט חייבים אנו לראות בכל צרה את הישועה הנמשכת ממנה , ולהבין שצרה אינה התכלית אלא הצינור שדרכו תעבור ישועת ה' שתבוא בעקבותיה , במהרה בימינו אמן !
[1] רמב"ן בראשית פרק מז פסוק מב' רבי משה בן נחמן גירונדי (מגירונה), נולד בגירונה שבספרד בשנת ד"א תתקנ"ד (1194), ונפטר בארץ ישראל בשנת ה"א ל' (1270).
מאז כניסתו של אברהם אבינו לארץ ישראל היתה שהייתו ושהיית בניו יצחק ויעקב רצופה מאבקים ממושכים על זכותם להישאר בארץ המובטחת .
בטעינה...
