המפגש עם האמת - פרשת ויגש \ הרב יוסף לוי

עלינו לזכור כי המפגש עם האמת אינו קל . איש אינו מעוניין לחשוב או להרגיש שכילה את שנותיו בחיים המבוססים על שיקולים מוטעים . אך אל יאוש , כמו בפרשה שלפנינו , מתברר כי גם לחיים "הטעותיים" היתה תכלית . כמאמר יוסף : "ועתה את תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי מצרימה" .

המקום – אולם מאולמות בית המלוכה המצרי. הארץ שהיא ערש התרבות המתקדמת של המזרח הקדום .
האולם בו מקבל המשנה למלך פרעה - "צפנת פענח" - את הבאים מארצות חוץ לסחור עמו בתבואה המצויה רק שם - אי של אוצרות תבואה בים של רעב הגובר והולך.
יצוין כי זה מספר ימים שעבדי בית המלך נבוכים מהמתרחש סביבם אין הם מבינים מה רואה המשנה למלך בקבוצה של עשרה כנענים שבאו לשבור אוכל , עד כדי כך שהוא מתפנה מכל עסקיו ועוסק רק בהם .
בגלל קשיי השפה הם אינם מבינים גם מה הוא מדבר עימם דבר המגביר את סקרנותם . הממונה על בית המעצר תמהה שבעתיים, כאשר מחד הוא מצווה על ידי המשנה למלך לעצור את אחד האחים העונה לשם שמעון , ולאחר מכן עם הסתלקותם מהמקום של אחיו מצווה עליו לשחררו , עובדה שכפי הנראה לא היתה ברורה מן הסתם גם לעציר עצמו .
בנו של המשנה למלך, שהיה היחידי במקום שהבין את שפתם של הכנענים שימש כמתורגמן בהתדיינויות שביניהם .
אך למרבית הפלא גם הוא לא הבין את הנהגותו של אביו כלפי האנשים הללו , במיוחד לא בענין הגביע שמחד - נצתווה להניחו בשקו של בנימין, ומאידך צווה לרדוף אחריהם ולהאשימם בכפיות טובה וחמור בזה בגנבה .
הוא גם עד למשא ומתן חריף המתרחש עתה בין אביו לבין יהודה , האח הסמכותי , זה שייצג את האחים והפגין בצורה חד משמעית את אחריותו לגורל בנימין , שהחל אף לשלוח לשליט "העריץ" סימנים של מאבק פיזי איתו .
במבט ראשון על המתרחש הפתרון לכל המצב היה אמור להיות פיצוץ שתוצאותיו מי ישורם ,
אך לפתע נשמעה הקריאה מהמשנה למלך : "הוציאו כל איש מעלי" כמבקש שיחה ביחידות עם הקבוצה הבלתי מוכרת הזו .
עם יציאת כל הנוכחים הזרים התמונה נראית כך: עשרה אנשים , אחים , נצבים מפוחדים , מותשים ועייפים מהתלאות המוזרות שפקדו אותם מאז הגיעו למצרים לראשונה להחיות את נפש ביתם ברעב הכבד שפקד את ארץ כנען .
זה עתה נפסק הדיון הטעון ברגשות מעורבים של תחנונים ואיומים מוסווים , על ידי נציג האחים , האחראי לדבריו על הבן הקטן , הוא זה שלדברי המשנה למלך גנב את הגביע .
כאמור נעצר הדיון בפתרון שהוצע על ידם , ובו הם מציבים את עצמם כתמורתו , לקבלת העונש .
עתה לא נשאר להם אלא מוצא פיו של השליט המוזר הזה שרודף אותם , על לא עוול בכפם .
ואז עם סגירת הדלתות הם שומעים מפיו של השליט : "אותו האח שאתם אומרים שמת , האם הדבר ברור לכם שמת או שזוהי השערה בלבד? "
ענו לו האחים בפסקנות : "מת ודאי"
אמר להם : "שקרנים אתם , ראו כי אקרא לו והוא יופיע כאן בפניכם " . ואז השמיע את הקריאה "יוסף ,יוסף"
וברוב תדהמתם הם מפנים את ראשיהם לכל הכוונים , כאשר במקרה הטוב ביותר ציפו לראות את אחיהם העבד כשהוא יוצא אליהם שפוף מרוב עול עבדותו , אך לא ... הם אינם רואים איש במקום , זולת המושל .
מאידך עומד מולם יוסף ועוברות במוחו התמונות מסיפור חלומותיו דרך טינת האחים אליו ועד למכירתו לעבד למצרים :
רואה הוא כיצד "אלומתו" ניצבת ואילו "אלומותיכם משתחוות לאלומתי" , לפתע חלום ההתנשאות כביכול , הופך להיות למציאות של הצלת בית ישראל מהרעב הגדול .
"ה' מה עמקו מחשובתיך" , הוא חושב , הגיעה העת להתגלות !
או אז באה ההודעה הבלתי צפויה ביותר מפי השליט "אני יוסף העוד אבי חי" עם כל עצמת המפגש הגדול הזה הדבר המטריד את יוסף הוא אביו – "העדנו חי" , למרות הצער הגדול שעבר.
לעומתו האחים ההמומים , אינם מסוגלים לענות לו ונאלמים דום "כי נבהלו מפניו" .
מעבר להתרגשות על המפגש הבלתי צפוי. קשה שבעתיים המפגש עם האמת .
שתים עשרה שנה חיו האחים בטעות על צדקת דרכם במכירת יוסף . לרגע לא חשבו שטעו בדינם כשגזרו עליו דין מות וכשמכרו אותו בהמשך. גם כשעלה על ליבם שהצרות המוזרות הפוקדות אותם במצרים קשורות למכירת יוסף , ייחסו זאת לחוסר רגישותם לתחנוניו .
"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"  .
אין כאן חרטה על הדין שגזרו עליו - מיתה שהפכה לעבדות , רק צער על אופן הביצוע .
אמנם עכשיו עומדים הם מול האמת , אמת ההופכת את כל השנים שעברו מאז המכירה לחיים בטעות עכשיו הם רואים מה הם חלומותיו ,
ולא כמו שאמרו "מה יהיו חלומתיו" .
קשה לאדם לגלות כי חי בטעות , ולא זו בלבד אלא שאמלל את אביו וכל הסביבה בגלל טעותו . אכן אין צורך בעונש גדול מזה .
מולם - עומד יוסף ותוך כדי ההתוודעות המרגשת , אינו מאבד את נועם הליכותיו ומלמדם פרק בהלכות אחוה .
הוא אינו צועק , לא מרים קול , לא מתחשבן אתם , אלא אוספם אליו בשקט כדי שלא יתביישו משומעים בלתי רצויים .
"ויאמר יוסף אל אחיו גשו אלי ויגשו"  , או אז אומר אליהם בלשון רכה ובשקט : "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה" .
מי מאתנו אינו מחפש את האמת ... מי מאתנו אינו רוצה לחיות חיים אמיתיים בעלי תכלית ...
אך עלינו לזכור כי המפגש עם האמת אינו קל . איש אינו מעוניין לחשוב או להרגיש שכילה את שנותיו בחיים המבוססים על שיקולים מוטעים .
אך אל יאוש , כמו בפרשה שלפנינו , מתברר כי גם לחיים "הטעותיים" היתה תכלית . כמאמר יוסף : "ועתה את תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי מצרימה" .
היינו - למרות שאתם רואים שטעיתם אין מקום להכנס לעצבות בגלל הטעות כי "למחיה שלחני אלהים" טעות זו בונה היתה "אתם חשבתם עלי רעה אבל  "האלהים חשב למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" .
 לפעמים כדי להגיע אל האמת ולהכיר את האור שבה חייבים לעבור במנהרות אפילות אבל הכל כדאי בכדי להגיע את האור האמיתי אורו של מלכו של עולם הקב"ה יוצר האור.