השאלה:

לרב עופר שלום רב,
רבינו הדגיש מאוד את ענין ההתקרבות לצדיק. לכאורה אנו רואים אנשים שלא מקורבים ובכל זאת הם לומדים תורה ועובדים את ה' לא פחות מאשר אלה שמקורבים,אז אם כן, במה מתבטא ההבדל הגדול בין אדם שכבר עובד את ה' ולא מתקרב לצדיק,לאדם שכן מקורב?

תשובה:

רבינו מוהר"ן מברסלב מדבר על החיוב להתקשר לצדיק (באמונה ואהבה, לימוד תורתו וקיום עצותיו) לא כאמצעי להיות עובד השם או תלמיד חכם יותר גדול מאחרים.

עיקר המעלה בהתקשרות והתקרבות לצדיק האמת היא שעיניו של המתקרב נפתחות והוא יכול להסתכל על עצמו בצורה אמיתית (כמו שמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא ס"ז).

זהו ענין של אמונת חכמים בדברי הצדיק המגלה לנו כיצד יש לקיים את המצוה שבתורה להתדבק בחכמים (מצוות עשה ט"ז לפי מנין החפץ חיים בספר המצוות הקצר), בנוסף לכל המעלות הנסתרות והעמוקות שיש בזה לנשמה שנתגלו בפנימיות התורה.

בזמן משה רבינו, במחלוקת קורח ועדתו, כל רבני העם (מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, רש"י במדבר ט"ז א') חלקו על משה רבינו. כך היה גם בזמן התגלות תורת רשב"י, האר"י ז"ל והבעש"ט זי"ע, רוב רבני העם וחכמיו חלקו על עוצם הגילוי והחיוב לנהוג על פי תורת הצדיק שנתגלתה אז.

ההכרה  של רוב העם ביחידי הדורות לוקחת זמן, ורק בסיום תהליך של עליות וירידות, מחלוקות ומריבות, מתגבשת ההכרה האמיתית הכללית בגודל החיוב הזה.

רבינו מגלה לנו שגם בזמן שאין הכרה בגדולת צדיק הדור באותה תקופה, עדיין כל האור וההתעוררות לעבודת השם יתברך שיש לכל נשמה מישראל מגיעה מנשמתו הכללית של הצדיק בדרכים נסתרות ונעלמות, ואפילו אותו אדם מישראל חולק על הצדיק.

להתגבר על ההסתרה של גדולת הצדיק ולהתקרב אליו בכל זאת היא זכות גדולה מאד, לקבל את ההארה וההתעוררות באופן ישר ולא עקיף. אמנם אין לאנשים כערכנו אפשרות לראות ולהבין את המעלות שיש בזה במציאות היומיומית. זה מתחיל באמונה, ומסתיים באמונה, ולכן הענין מכונה ביהדות "אמונת חכמים", ולכן
כתוב בתורה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", והשם יתברך מבטיח למשה רבינו "וגם בך יאמינו לעולם".

עופר גיסין