בס"ד

 

הרב שלום, ברצוני אם אפשר להבין שני דברים:
האחד: כתוב "ואנוכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה" אם כך מדוע יש עניין להילחם במדמה?

השני:  מדוע יש להכות משוגעים ולשום עליהם שמות?

בתודה...

בס"ד

 

א. שלום,

באשר לשאלתך הראשונה,

אין האדם צריך להילחם בכח המדמה שכן הוא אחד מכוחותיה של נפשו, וכח נפש

זה הוא המתווך והמתרגם את המציאות הנצפית.

כאשר כח זה אינו מבורר תרגום המציאות לקוי, האדם מדמה לחשוב שחיצוניות

המציאות הינה עיקר והפנימיות טפל.

ואז במצב ביש זה, כל מציאות חייו של האדם יכולה חלילה להתהפך למירוץ אחר

ממון או כל תאווה אחרת, ובמסע חייו זה כח המדמה הלא מבורר, מוצא דרכים

שונות ומשונות להכשיר את המסלול המעוות בו הוא צועד.

המשימה הינה כאמור לבררו מאחיזת הטומאה שבו, ולצרפו עד למצב שכל הנתונים

אותם הוא מתרגם מן המציאות הנצפית, קשורים אל משימת חייו של האדם, המלכתו

של הבורא בעולם.

 

עיין עוד בנושא זה ומצא מרגוע לנפשך, בליקוטי הלכות (הלכות שלוחין הלכה ה).

 

באשר לשאלתך השניה,

כמובן כיום שאין להכות משוגעים ולשום עליהם שמות, (למרות שעדיין ישנם

מספר טיפולים שרעיון זה הינו הבסיס להם).

בתורה א ליקו"מ, מביא רבינו שבאדם ישנו יצר רע, בעל שני פנים. אחד הוא המגושם והמזוהם

החפץ בתאוות העולם הזה, והשני מעודן יותר וחפץ בתוך הקדושה להמשיך ולעשות כרצונו.

המלחמה ביצר הרע, כפי שמופיע בתורה א', הוא על ידי לימוד תורה בכח.

התורה דומה למקלות שכן אורכה ורוחבה הינם שישה טפחים, כגימטריית האות וו

הדומה למקלות, וכן כל צירופי אותיות התורה הינם שמותיו של הקב"ה.

ורבינו מביא דמיון בין התורה לבין דרך הטיפול המחלות הנפש בימיהם שהיה

ע"י ידי הכאת מקלות וקשירת שמות (קמעות) על האדם.

כך מתגרש השגעון מהמשוגע וכך מגרשים את היצר הרע מן האדם.

ובהקשר של תורה א המדברת מן השכל שבכל דבר, זהו השכל הפנימי של הכאת

המשוגע וקשירת השמות, דהינו כך לומדים מהמשוגעים נתיב כיצד לעבוד את בורא

עולם.

וללא כל המלצה שזוהי אכן הדרך הראויה, אלא דרך העולם ממנה אפשר ללמוד על עבודת השם.

 

בברכת חנוכה שמח.