בסיפור ברכות השבטים שבפרשה מגלה לנו יעקב אבינו כי הברכה תשרה על עם ישראל כאשר כל שבט ושבט שבו ימלא את יעודו בהתאם לתכונותיו , כאשר סך כל הגוונים והייחודיות של כל שבט בפני עצמו יוצרת את העם השלם , המסוגל להעביר את המסר של שלמות הבורא והבריאה .
יעקב - אבי האומה הישראלית , חש שעליו להיפרד מבניו בדרכו לעולם האמת .
דבר שכזה כל כך מתאים לאישיותו , עליה נאמר "תתן אמת ליעקב".
הוא משאיר אחריו משפחה שכל אחד מבניה הוא חלק מהשלם , על משפחה זו נאמר - "עם אחד בארץ" .
האב קורא לבניו כדי להעביר אליהם את השליחות האלוהית , להיות "אור לגויים" הן בהליכות החיים מחד ובמיגור הרע (המסומל על ידי אדום שתמיד רדף את יעקב וישראל) מאידך , עד לתכלית - המלכתו של הקב"ה :
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
אך טרם הסמכת אדם להעברת מסר תכליתי חייבים לברר תחילה עד כמה הדבר ברור ומבוסס אצלו .
לכן תחילה מבקש הוא לוודא שאכן יש מקום להמשכיות ולשלמות ואכן יש על מי להטיל את המשימה הכבדה והנכבדה .
יעקב שואל את בניו - 'האם יש ביניכם מי שאינו שלם לבו עם ה' ?'
ענו לו כולם כאחד : "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - שמע אבינו ישראל , ה' שהוא אלוקינו הוא ה' אחד וכולנו מאמינים בו בלב שלם . אז הוא בלחשו מודה לה' על חלקו ועונה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
עם ממשיכים כאלה יהיה שם כבודו ברוך לעולם ועד .
או אז מתחיל אבינו הזקן בברכותיו .
מה הם הברכות ומה תכליתם? בדרך כלל אנו מתייחסים אל ברכה כאל איחול למתברך , שיתמלא על ידי מקור הברכה - ה' יתברך .
אך בירור קצר יראה לנו שיש עוד משמעות עמוקה למונח "ברכה" , הברכה היא המשכה - המשכת הטוב ממקורו למקום אחר ,בו ימשיך לפעול .
השימוש הנפוץ ביותר בביטוי "הברכה" הוא ביחס להברכת הגפן .
כאשר אנו לוקחים ענף מגפן קיימת ומכניסים אותו לקרקע ומשם תצמח גפן חדשה , זוהי הברכה .
היינו המשכנו את הברכה של הגפן הקיימת הלאה והרי לנו שני גפנים .
אך בכדי שההברכה תצליח ונקבל גפן משובחת , חייבים להתקיים שני תנאים בסיסיים :
א . הגפן הראשונה חייבת להיות בריאה ומשובחת ,
ב . הקרקע עליה אנו מבצעים את ההברכה חייבת להיות משובחת ומתאימה לקבל את הזמורה המוברכת בה.
כך שמבחינה עקרונית יכול להיות שגפן משובחת לא תתן פרי לאחר הברכתה מאחר והקרקע לא התאימה לקבלה , או כאשר הקרקע מתאימה אך הזמורה אינה מזן משובח .
כדי שברכתו של יעקב תחול על בניו כממשיכי ומעבירי החזון האלוקי חייבים גם כן להתקיים שני תנאים :
א . מקור הברכה - יעקב אבינו , שהוא ממשיכו של אברהם אבינו אשר נאמר בו :"והיה ברכה" .
אצלו כבר הוכח שמצוי בו הכח להעביר את הברכה .
ב . הקרקע לקבלת הברכה - הבנים , חייבים גם הם להיות מתאימים להמשכת הברכה הלאה .
ולצורך הכשרת הקרקע להמשכת התפקיד על ידי בניו מברך יעקב את בניו לא כאיחול אלא כהמשכת "ברכת אברהם" אותה קבל מיצחק אביו ערב צאתו לחרן .
ולכל בן שמברך , מתווה דרך בדרך המיוחדת לאותו הבן .
כאן מגלה לנו יעקב אבינו כי הברכה תשרה על עם ישראל כאשר כל שבט ושבט שבו ימלא את יעודו בהתאם לתכונותיו , כאשר סך כל הגוונים והייחודיות של כל שבט בפני עצמו יוצרת את העם השלם , המסוגל להעביר את המסר של שלמות הבורא והבריאה . מילוי היעוד והתכלית - הוא הברכה . מעתה נבין למה אמרו רבותינו "כוס של ברכה צריך שתהא מלאה" , כי כוס הוא בית קיבול ותכליתו של בית הקיבול הוא להיות מלא וממילא כוס של ברכה חייבת להיות מלאה , כמורה על שלמות ותכליתיות והיא ברכתה .
איש מאתנו אינו חייב להיות דומה לאחר כדי להשלים את מטרתו ההיפך הוא הנכון כל אחד מאתנו חייב למצוא בעצמו את המיוחדות שבו ולתרום אותה לכלל על מנת להשלים את עם ישראל כולו, והעבודה היא לגלות את הנקודה המיוחדת שבנו לטפחה ולמצות את מהותה כלפינו כפרט וכלפי הכלל כחברה.
בסיפור ברכות השבטים שבפרשה מגלה לנו יעקב אבינו כי הברכה תשרה על עם ישראל כאשר כל שבט ושבט שבו ימלא את יעודו בהתאם לתכונותיו , כאשר סך כל הגוונים והייחודיות של כל שבט בפני עצמו יוצרת את העם השלם , המסוגל להעביר את המסר של שלמות הבורא והבריאה .
בטעינה...
