שאלה:

יש לי משפחה שחזרה בתשובה ונכדים הגרים בעיר חרדית. נתבקשתי להגיע לבקור במקום בלבוש צנוע,.

נאמר לי מפורשות חצאית או שמלה, - ואם לא הגיע כך שלא אבוא לבקור, וכך אני עושה על מנת לראות את משפחתי.  כעת גם נתבקשתי להתלבש בצורה מסויימת כשבאים לבקר אותי בביתי,(הטלבזיה והרדיו סגורים שהם באים).

ברצוני לציין שמדובר באנשים שחזרו בתשובה,.אני סבתא חילונית וכל המשפחה כולה חילונית אנו גרים באזור חילוני וגרים בו גם אנשים דתיים וחיים בשלום.  עד מתי אצטרך להסתיר את זהותי האמיתי מנכדי,?  מתי אוכל לקבל הערכה בזכות מי ומה שאני ולהפסיק להסתתר בתוך תחפושות שממש לא משקפות את מי שאני ?  מדוע אין מידת כבוד לאדם באשר הוא ועצם היותו אדם טוב?

מדובר בשאלה עקרונית.

תשובה:

שאלתך משקפת את מורכבות מערכת היחסים בין הורים לילדיהם שחזרו בתשובה ולנכדיהם הגדלים כבר כחרדים.

ההורים חפצים לשמור על קשר טבעי עם ילדיהם, להיות שותפים לחינוך ועיצוב הנכדים ואינם רוצים להתכחש לערכיהם ולדרך חייהם. הם נתקלים בצורת חינוך שאינה מובנת להם ולפעמים אף סותרת את ערכיהם ומתבקשים לא פעם לשנות את דרך חייהם כדי לשתף פעולה.

לעומתם החוזרים בתשובה נמצאים אף הם במלכוד:  בדרך כלל גם להם הקשר חשוב ומהותי והם מעוניינים לאפשר לנכדים חוויה משפחתית חמה. יחד עם זאת הם חוששים שחשיפה לדרך חיים שונה עלולה לפגוע בילדים ולבלבל אותם.

בעבר היו נוהגים להדריך חוזרים בתשובה להתרחק ממשפחותיהם. כיום נראה שחשוב מאוד לשמור על קשר זה ולטפח אותו. ישנן תפיסות שונות כיצד להתמודד עם המורכבות הזו. 

מניסיוני ראיתי שבמשפחות בהן הייתה תקשורת טובה והנושאים הטעונים עלו לדיון, בדרך כלל נמצאו דרכים לגישור על הפערים. ברור שכל צד נדרש לפשרות אך ניתן למצוא את דרך האמצע המבורכת. 

לבעלי תשובה צעירים יש נטייה לעתים להקצנה במקומות בהם אין צורך בכך ולכן כדאי לפעמים לשתף בדיון גם בעל תשובה ותיק יותר ובעל ניסיון או רב מנוסה המדריך בעלי תשובה. 

המפתח להצלחה של קשר כזה הינו התמקדות במהות והיכולת להתפשר על הנושאים המשניים. נדמה לי שבנידון שלנו הנושא המהותי הוא עצם שמירת הקשר וכדאי ששני הצדדים יהיו חכמים מספיק כדי לדעת לדלג על המהמורות המיותרות.

בברכה, עמית קדם.