 |
עשרת ימי תשובה – לאן אנו צריכים לחזור ?
מקור המילה תשובה וענינה, הוא להשיב דבר למקום ממנו נילקח.
ואם כן בבואנו להתבונן בה ולהופכה לחלק מחיינו, עלינו לנסות ולהתחקות על המקום ממנו נלקחנו.
מהיכן נלקחנו, כיצד הכל התחיל ?
שאלה עמוקה אך יסודית, שכן אם נבין מהיכן ולמה נבראנו, יתכן ונבין להיכן אנו צריכים לשוב.
|
נקודת ההתחלה של בריאת העולם מכונה בשם "מחשבת הבריאה".
בורא עולם, יצר עולם נפלא ומשונה משאר כל העולמות המרובים שבבריאתו, עולם יחידי ומיוחד בו ישנה אפשרות ליצורים החיים בו שלא להכיר את בוראם. מחשבתו ורצונו היו שדווקא מתוך הקושי, ההעלם וההסתרה אותם ברא, דהינו העולם בו אנו חיים, יגיעו בני האדם להכרה בו. אז, כאשר יכירו בו מתוך עומק עומקים זה, וימליכו אותו עליהם, יגיעו בעקבות כך כל העולמות ביחד עם כל הבריאה בכללותה להשלמתם.
התקדמות במהלך התשובה, כפי שניתפס אצל רוב בני העולם הינו תוספת של גדרים ומעשים, תוספת שעות לימוד, הידור בקיום המצוות וכיוב’.
ובמשמעותה הרחב של המילה - עזיבת אורח החיים בו רצונותיו של האדם הם המרכז והציר לחייו, אל דרך בה רצון הבורא הינו העיקר. ולכן כאשר אדם מבקש להתקדם בתשובתו הינו מתגבר ומתחזק בכיוון פעולה זה.
למרות חשיבותה של תשובה מסוג זה, בה תוספת עשייה עומדת במרכז תהליך התשובה, מגלה רבי נחמן בתורה ו’ שעיקרה של התשובה ועניינה הוא, לדום ולשתוק לביזיון אותו חווה האדם !?
נשאלת השאלה, איזו תשובה יש בשתיקה לביזיון, ובמה היא טובה יותר משאר הדרכים ?
מגלה רבי נחמן, שגם כאשר האדם חי חיי תורה ומצוות, ומקיים את רצון הבורא, המניע המסתתר מאחורי התנהלותו זו הינו לרוב מניע אנוכי. כלומר, האדם לומד ומתפלל ומקיים מצוות, כאשר רצונו לחיים טובים יותר, קדושים יותר, נעימים יותר הוא המניע. האדם מבקש להצליח בחייו התורניים : להיות, להגיע להשלים.
כאשר "מחשבת הבריאה" הייתה כפי שהתבאר, לגלות את מלכו של עולם ולא לספק לאדם זירה רוחנית למימוש הצלחותיו. ולכן כאשר האדם מונע מרצונות אלה, הינו רחוק ממחשבת הבריאה (שהיא כאמור לגלות את מלכו של עולם) ועליו לשוב בתשובה.
אך כיצד ? שכן רצונו של האדם לעשות לעצמו הינו כה חזק כיצד ניתן להפרידו. גם לו נצייר, שרוצה האדם לחזור מדרכו ולעשות לכבוד בוראו, גם מאחורי רצון זה שוב מסתתר הרצון האנוכי לטוב אישי. (דבר זה דורש מעט התבוננות בכדי לעמוד עליו ).
מגלה רבי נחמן, כי הדרך הסלולה להפרדת האנוכיות מהרצון נעשה על ידי השתיקה לביזיון.
כאשר האדם מוכן לחיות חיים תורניים המשוללים הצלחות, הינו חווה בושה וביזיון, וכאשר ממשיך ומנסה, למרות החוויה הצורבת, להמשיך ולהתקרב, להמשיך ולעשות, הינו מפריד את רצונותיו האנוכיים להצלחה וכבוד מנשמתו הקדושה ומתפתחת בו היכולת לעשות לכבוד המלך ולא לכבודו שלו.
וכן כאשר זוכה האדם לעליה רוחנית, הבנה או קירבה ואז למרות נטיית נפשו לעצור ולנוח על זרי הדפנה, ממשיך הלאה, בעבודתו לגלות את בוראו בעוד מקומות, בעוד מצבים, אז כאשר הינו בקי בשני דרכים אלה מתגלה פנימיותו - מתגלה הפלא הנפלא שבתוכו, היכולת לעשות עבור המלך.
כך בזכות הבנה זו, התשובה בחודש התשובה ובעשרת ימי התשובה מקבלת מימד שונה.
וכן בקשות הסליחה הרבות בימים אלה, מבורא עולם, מקבלות מתוקף גילוי זה היבט נוסף, לא עוד קלקלתי ופגמתי ובכדי שלא איענש, או שלא אתרחק ממך אני מבקש סליחה.
אלא סליחה שקלקלתי על ידי מעשי, שכן בקלקולם, הסתירו את התגלותך בעולם, הסתירו את מחשבת הבריאה.
בתשובה מסוג זה בורא עולם עומד במרכז ולא התועלת והטובה האישית של האדם.
זוהי התשובה המבוקשת, שכן היא מחזירה את הדבר למקומו, אל המקום ממנו נלקח, ומחברת בין האדם למחשבת הבריאה.
בטעינה...