בס"ד

צדיק כתמר יפרח - פרשת 'וישלח'

'כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו וכו' אזי מזמינין לו מניעה וזאת המניעה היא בשביל הח'ש'ק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר וכו'. כי אין להאדם לפטר את עצמו ולמצוא לעצמו תירוץ על ידי המניעה לומר שהוא חפץ לעשות אותו הדבר, רק שאי אפשר לו מחמת המניעה וכו'. כי באמת בוודאי כשיש לו א'ו'נ'ס נחשב כאילו עשאה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכו' אבל מי שאינו רוצה לצאת בזה וכו' כי אינו מקרר דעתו כלל בזה כי הוא תאב וחפץ ומתגעגע מאד לעשות המצווה בעצמה ולא לצאת עם 'הכאילו' שנחשב כאילו עשאה וכו' אזי בוודאי יגמר הדבר ויוציאו מכח אל הפועל וישבר ויבטל כל המניעות והא'ו'נ'ס'י'ם וכו'. כי הם לא באו רק בשביל הח'ש'ק, וכשיש לו הח'ש'ק הראוי לאותו המניעה כפי גודל מעלת הנ'ח'ש'ק אזי ממילא מתבטל הא'ו'נ'ס והמניעה.' (חלקים מסוף תורה ס"ו ליקוטי מוהר"ן)

מצווה מלשון ציוות והתחברות לקדוש ברוך הוא וממילא נמצא שכל דבר שבעולם יכול להיות מצווה ולצוות ולקרב את האדם לשם יתברך, או לעכב את התקדמותו אף לרחק אותו מהשם יתברך וכל שכן תרי"ג מצוות שמבואר בזוהר שהם תרי"ג עצות נפלאות להצטוות ולהתחבר על ידם אל השם יתברך. וכן כל הענפים המסתעפים מהם ופרטיהם ופרטי פרטיהם אשר כל הון שבעולם כלא ממש יחשב כנגדם, וכן כל האוצר היקר שדלו לנו רבותינו הקדושים מאז ועד עתה מתוך התורה ללמדנו כל מדה טובה והנהגה ישרה והם גילונו ממה וכיצד להזהר ולהשמר מכל דבר אשר עלול לפגום את האהבה הגדולה והנפלאה אשר בינינו לבין אבינו שבשמים.

והנה בני ישראל מאמינים בני מאמינים, יודעים שתכלית ביאתם לעולם היא רק בשביל להתקרב אל השם יתברך, ושאין לך טובה גדולה מזאת. ולכן כל דבר שירחיקם מהתכלית ירחקהו מעליהם. ולהפך כל אמצעי שיוכל לקרבם אל התכלית יקרבוהו קירוב גדול וכלשון הרמח"ל 'וודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט באלה האמצעים או להקל בהם.'

אלא מה, העולם מלא מניעות וא'ו'נ'ס'י'ם שמקררים את ההתלהבות והרצון ואם לא מתחזקים כנגדם ממילא נשאר האדם כמו שהוא למשל: בחלק מהמקרים כשאדם חוזר בתשובה מן הסתם הוא מבין ומאמין לפי מדרגתו שאין שום דבר מלבדו יתברך, חפץ הוא בכל לבו להשתנות ולהשתית את כל חייו על פי חוקי האלוקים הנעימים והמתוקים. כעבור זמן מה שבו ניתנים לאדם במתנה כוחות גדולים, עלול הוא למצוא את עצמו עומד נבוך מול כוחותיו האמיתיים. תחילה יסבור שזה רק משבר זמני, והנה הנה תכף הוא חוזר לרוץ אורח "כבימי הנעורים". לאחר כמה ימים או שנים של חבטות וטילטולים ימצא את המשבצת שלו בעזרת השם, ויסכים סוף סוף לקבל את עצמו כמו שהוא באמת לא כל-כך "בריון" לא ממש "גאון" בסך הכל עוד נשמה מסכנה וכלואה שמרצה את תיקונה בתוך גוף חשוך ועולם שפל, הרחק מבית אביה הרחק ממקור חוצבה, דווקא מתוך מצב זה יתחיל האדם לנהל חיים בריאים יותר חיים בחיריים יותר חיים אמיתיים יותר ומתוך בגרות זאת עלול האדם להחליט כל אחד כפי מה שהוא יודע בנפשו שדברים אלו או אחרים אע"פ שיש ענין גדול לקיימם ולכאורה לפי ההלכה לא פשוט בכלל שלא לקימם. אבל החיים לא פשוטים כלל ועיקר והוא התחיל וניסה לקיים את אותם הדברים הרבה פעמים וגם בעצם יש הרבה היתרים תורניים יותר ותורניים פחות ובקיצור אין ולאו ורפיא בידה אותם הדברים נכנסים לתא במקפיא עם מדבקה קטנה א'ו'נ'ס רחמנא פטרא, נא לא לפתוח עד תחיית המתים.

וכן המון דברים שאליבא דאמת הוא איפשהו מבין שכבר ראוי לו לא לעשותם ולמרות שלא ברור שזה איסור גמור, ויש צד גדול להקל וכו' וכו' חשבונות מחשבונות שונים. יודע האדם שעל כל פנים בוודאי אין זאת הדרך והמסלה העולה בית-אל להביאו אל התכלית, ואעפ"כ צרורות צרורות של נחמות שגורות על פיו תדיר לאמר: 'מאיפה באתי', 'ומה הייתי', 'לאן הלכתי' 'לבסוף גם שבתי' תודה לאל על מה שאני עושה ולא עושה ובקיצור א'ו'נ'ס רחמנא פטרא.

רבי נחמן שואל: כיצד האדם יוכל להסתפק בזה שהוא א'נ'ו'ס ואע"פ שרחמנא פטרא הפירוש הוא שהקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניא עם בריותיו ואם יעלה על דעתך שתתחייב בדין על מיעוט עבודתך את האלוהים גם כאשר אתה לא יכול, התשובה היא כי הנך פטור מכל עונש כיוון שאתה א'נ'ו'ס. אבל האם מעמד זה צריך למנוע ממני ולו לרגע כלשון רבינו: להיות ת'א'ב וחפץ ומתגעגע מאד לעשות המצווה בעצמה ולא לצאת עם "הכאילו", האם אני רוצה להיות כאילו יהודי לא רשע חס ושלום אבל רק 'כאילו יהודי', מדוע שאחדול מלהשתוקק ולכסוף ולרצות לקיים את התורה כולה על הצד היותר טוב כמו שפעם לפני יום, שנה, שבעים שנה, האיר לי וידעתי שכך צריך לקיימה וכמו שגם היום אם אסתכל באמת אל תוך הלב פנימה אני יודע שכך ראוי ונכון לי. וגם אם המציאות עגומה ונניח שיש לי את כל הסיבות וההתרים והפסקים מב"ד של מטה ומב"ד של מעלה לחיות כמו שאני חי אבל את הרצון אף אחד לא יכול לקחת לי. ומבטיח לנו רבינו שמי שלא יתייאש מלרצות לצאת ממצב הא'נ'ו'ס שהוא נמצא בו כל אחד כפי עינינו השונים ולא יפסיק מלהשתוקק ולכסוף לגמור את כל הדברים שבקדושה הקשורים לתיקון נשמתו כפי רצונו יתברך באמת אזי בוודאי יגמר הדבר ויוציאו מכח אל הפועל וישבר ויבטל כל המניעות והא'ו'נ'ס'י'ם וכו'.

בפרשת השבוע מסופר על תמר הכלה שלקח יהודה לבנו ער וכתיב "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'" לאחר מכן נפלה תמר ליבום לפני א'ו'נ'ן אח של ער וכתיב לגבי אונן "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני" וכו' לאחר שגדל שלה ותמר ראתה שאיננה ניתנת לו כתיב "ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה" וכו' ויראה יהודה ויחשבה לז'ו'נ'ה כי כסתה פניה ויט אליה אל הדרך ויאמר: הבה נא אבוא אליך" וכו'.

נשאלת השאלה מה ראתה תמר לעשות מעשה תמוה כזה שכל-כך סותר את אופיה שהרי אומרים חז"ל (סוטה י'): שהייתה צנועה מאד שהיתה מכסה פניה בבית חמיה ומשום כך לא הכירה יהודה במעשה הנ"ל וברש"י כתב וזאת לשונו: 'לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מ'ת'א'ו'ו'ה להעמיד ממנו בנים' וברמב"ן: 'אז מהרה תמר ברוב תאוותה להוליד מז'ר'ע הקודש ועשתה המעשה הזה'. ובזהר ומפרשיו כתוב שחפצה של תמר היה לעשות צדקה וחסד עם נשמות ער וא'ו'נ'ן שהיו משוטטות באויר העולם ולא היו מקבלים אותן למחיצתו של הקדוש ברוך הוא ותמר היא זאת שיכלה לתקנם כיוון שבחינה מרוחם של ער וא'ו'נ'ן הייתה נמצאת בתמר על ידי ז'י'ו'ו'ג'ם עמה, ותמר השתדלה עם חמיה יהודה שיבוא אליה בסוד היבום כי הוא היה היותר קרוב לבניו שמתו ועל ידי החלקים האלו של ער וא'ו'נ'ן שנשארו בה נמשכו אליה על ידי ביאת יהודה בסוד היבום גם שאר חלקי הרוחות של ער וא'ו'נ'ן ונבנו ונתקנו על ידה ע.כ. והנה נשאלת השאלה: גם אם נבין כיצד עשה יהודה את המעשה הנ"ל על פי דברי המדרש שהמלאך הטהו אליה, עדין קשה כיצד העלתה תמר על דעתה שיהודה הצדיק יעשה מעשה שכזה ולמה שיפנה אל אשה ק'ד'ש'ה על אם הדרך?

ובזהר כתוב שעשתה דבר זה בחכמה של רוח הקודש. ולפי דרכינו על פי תורה ס"ו ננסה לישב קצת אחרת. הנה לפי דברי הרמב"ן שכתב שהיתה מתאווה להוליד מז'ר'ע הקודש מסתבר שתמר הצדקת כבר בתחילה, בנישואיה עם ער זאת הייתה כוונתה, ח'ש'ק'ה וחפצה לשם מצווה להיות שותפה בתיקון העולם, ענבי הגפן בענבי הגפן להוליד מז'ר'ע הקודש והנה לא רק שלא זכתה לכך כי אם גם להיפך שהיה ער משחית ז'ר'ע'ו, ולאחר מכן בהתיבמותה לפני א'ו'נ'ן חזר הדבר על עצמו וימת גם אותו וכו'. לכאורה בשלב זה היתה א'נ'ו'ס'ה גמורה מלקיים את המצווה מלהוליד ז'ר'ע הקודש. לכאורה יכלה לסגת אחור מחמת המניעות הגדולות ולומר לעצמה די! השם לא רוצה לזכות אותך במצווה הזאת ומה עוד אני יכולה לעשות. מה לי ולצרה הזאת אלך אתחתן עם מישהו אחר, אביא ממנו ילדים ואחיה חיים נורמאלים ושקטים.

אבל לא כן עשתה תמר הצדקת. תמר ידעה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן שכל המניעות הם בשביל הגדלת החשק וכמה שהמניעות יותר גדולות כך מעלת הנחשק ושצריך להתגבר בכיסופים ורצונות חזקים לקיים את המצווה ולא להסתפק בא'ו'נ'ס ולצאת ידי חובה ב'כאילו' ואדרבה עם עד עכשיו רצתה להוליד מז'ר'ע הקודש וזאת הייתה מצוותה עתה התווספה לה עוד מצווה להציל ולתקן את נשמות ער וא'ו'נ'ן כמבואר בזהר ולכן התחזקה בכיסופים ורצונות חזקים לקיים את המצווה ואע"פ שידעה שבדרך הטבע אין הרבה סיכויים שיגש אליה יהודה, קמה תמר ועשתה מעשה וה'פ'ק'י'ר'ה את עצמה לחפצי שמים וברוב ת'א'ו'ו'ת'ה וגעגועיה לקיים את המצווה השליכה את עצמה על השם אולי יחוס עליה אולי ירחם להסיר מעליה את הא'ו'נ'ס הארוך ולזכותה לקיים את המצווה. וסוף כל סוף חפץ השם הצליח על ידה וכלשון רבינו: 'אזי בוודאי יגמור הדבר ויוציאו מכח אל הפועל וישבר ויבטל כל המניעות והא'ו'נ'ס'י'ם' וכו' וכידוע מז'י'ו'ו'ג זה של יהודה ותמר נולדו מלכים, נולדו נביאים (עיין סוטה י') נולד משיח צדקנו. ואולי בדרך רמז אפשר לומר על תחילת הפסוק "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צב') שבא לרמז שזו הדרך של מי שרוצה להיות צדיק עד שיפרח ויהיה לעץ מוציא פרחים ופירות דהיינו מעשים טובים, שיהיה כתמר הצדקת שלמרות כל המניעות והא'ו'נ'ס'י'ם לא התיאשה והמשיכה לכסוף ולרצות ולהשתדל עד אשר זיכה אותה השם לסיים את המצווה בשלמות.


שבת שלום ומבורך





לעילוי נשמת חנה בת מרדכי
יהודית בת האנס
אנריקה בן מטילדה
ולרפואת ציפורה בת שרה