בס"ד                                                                                                      שבועות תשס"ט

                                        

איזה שם מוזר לחג ? איזה חג נקרא על שם השבועות שקדמו לו ?
האם אין ליום מספיק משל עצמו, עד לכדי שתולים את שמו בימים שקדמו לו ?

בתורה א בליקוטי מוהר"ן, כותב רבי נחמן שלפני שזוכים בחכמה האמיתית, צריך להקדים את הצמצום וסילוק החכמה הישנה. זהו התהליך שעוברים לפני שזוכים בתורה כאשר יוצאים ממצרים וזהו התהליך שכל אחד עובר כאשר הוא עובר משלב לשלב.

דהינו סילוק החכמה בכדי לקבל את החדש.

בכדי לקנות חכמה, סילוק החכמה דהיינו ה" לא יודע כלום " הינו הכרחי, אך ישנה סכנה הקשורה בלא יודע, שכן גם הבהמות אינן יודעות וזה מוביל אותם אל מציאות חייהם והתקשרותם הטוטלית במציאות העולם הזה. כן האנשים הכרוכים אחריהם, שהולכים מדחי אל דחי ונקשרים בהתקשרות אחר התקשרות, בכל נמוך שיש בעולם הזה. 

אז להיות "לא יודע" זה טוב או לא ?

בליקוטי הלכות, הלכות פקדון ד (מומלץ לקרוא, שייך לשבועות), כותב רבי נתן, שהצמצום וסילוק החכמה הינו הכרחי אך מסוכן. ולכן גדר הקדושה של הצמצום, צריך להיות מורכב משניים:

    א. החלטיות ובהירות שאין לנו כל חלק במעשי הבהמה.
    ב. סילוק דעת עצמינו כלפי חכמתו של בורא עולם.                                                                       

שני גדרים אלה מורכבים בתוך דברי דוד המלך, "בהמות הייתי עימך ", אומנם בהמות, אך עימך. הסכנה הגדולה היא שכאשר האדם מסלק את חכמתו באמת והופך ללא יודע אמיתי, בכדי לזכות בקדושה, מיד נכרכים אחריו כל תאוות הבהמה ממש.

אז מה עושים ?  מלמד רבי נתן שכל עניין ספירת העומר, סובב על קניין החכמה בדרך של סילוק הדעת. שכן אחרי האור הגדול שהאיר על עם ישראל בליל ט"ו בניסן בצאתם ממצריים, בדרך של התערותא דלעילא, הסתלק האור.

היום שאחרי נראה הרבה פחות טוב, שכן כל הצמצומים התחילו לתת את אותתם. (וכפי שמתבאר בתורה א, זהו תהליך מחויב לפני קבלתו של אור השכל-התורה.) לכן ממחרת הפסח (אפילו בשבת) צריך להניף ולהקריב את קורבן העומר.

העומר-קורבן שעורים- מאכל בהמה, ככתוב בספרי החכמה, הנו כלליות כל הצמצומים והדינים העוברים על האדם. הכהן- איש החסד, בעל הדעת האמיתי, נוטל אותו בידו ומניף אותו לכל הכיוונים ורוחות השמיים, ל-6 קצוות עולם. הפעולה אותה עושה הכהן בכך, היא המתקת הצמצום, בכל 6 הקצוות והמצבים נמצא הבורא, למעלה, למטה, ימינה, שמאלה, אחורה, קדימה. כלומר, מאפשר לנו לחוות את הצמצומים שבספירת העומר, המחויבים קודם קבלת התורה באופן שהסתלקויות הדעת שבימי הספירה לא יובילו אותנו למעשה בהמה, אלא יהוו כלי ראוי לחכמה האלוקית אותה נקבל בחג השבועות.

אף אחד מאיתנו לא יודע איך היינו נראים ללא ספירת העומר, הרחמים שבהנפת העומר מאפשרים לנו ל"סחוב" את הצמצום מבלי לבעוט ומבלי לחזור למצריים.

כולם רוצים לזכות בחכמה, לחיות מציאות שכבר הכל מסודר ומוכן, חיים ההולכים על פי הסדר. חוויות של צמצום נתפסות כמיותרות. תקלות בהתקדמות. מגלה התורה שאי אפשר לקבל את התורה מיד לאחר ליל הסדר. ישנו זמן של צמצום מחוייב המציאות אותו אנו אמורים לחוות לפני מתן תורה, המאפשר לנו לפנות את עשיו מתוכנו ולזכות ללא יודע של יעקב אבינו. (כלבנה, אשר אין לה משלה דבר המאפשר לה לקבל את אור השמש).

לכן, למרות שיום מתן תורה הוא יום גדול כשלעצמו, בו מקבלים את התורה בגללה נברא עולם. עדיין עיקר הקבלה תלויה בשבועות שקדמו, בסילוק החכמה- חכמת הפתיות, בכדי לפנות את הבית לחכמה האמיתית. ולכן זה השם ראוי לו חג השבועות.

חג שמח !