כתוב במדרש שכאשר משה רע"ה עלה להר סיני לקבל את התורה הוא למד עם הקב"ה ארבעים יום ולילה ברציפות . כיצד היה יודע משה מתי יום ומתי לילה ? כאשר היה מלמדו הקב"ה תורה שבכתב - ידע כי זהו יום . כאשר לימדו משנה היה יודע שלילה (מדרש תנחומא , כי תישא ל"ו) מכאן למדו שעיקר זמן לימוד תורה שבכתב הוא ביום דווקא . תורה שבכתב היא : תורה , נביאים וכתובים ובתוכם גם ספר תהילים .
ע"פ תורת האר"י הקדוש החמירו לא ללמוד כלל בזמן הלילה תורה שבכתב ויש בזה ענינים וסודות טמירים .
רבים מגדולי הדורות הסכימו שאין דברי האר"י ז"ל מכוונים לגבי אמירת תהילים לשם רחמים או לשם סגולה ובמקרה כזה אין מניעה כלל לאמרם . לכן , למשל על חולה נהגו לומר תהילים גם בלילה .
יוצא מכלל זה שמותר לומר את "התיקון הכללי" (10 מזמורי תהילים) , שהרי כל ענינו הוא תפילה ותחנונים ויש בו סגלה גדולה לתיקון כל העבירות ולכן נהגו חסידי ברסלב לאומרו גם בלילה . לכתחילה אם יש אפשרות עדיף לאמרו ביום או בלילה אחר חצות (שש שעות אחר צאת הכוכבים), אך אם אין אפשרות ניתן לאמרו בלילה ללא חשש. כאשר אומר את התיקון לאחר שראה קרי יש לאמרו סמוך כמה שיותר לטבילה , גם בלילה .
ואם לא הספיק ישתדל לומר לפחות באותו היום .