שאלה :

קשה לי לפעמים להבין שיש בורא אחד ושיש בכלל בורא , לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני מתפללת , זה מאוד קשה לדעת שהוא פה לידי כי לא תמיד רואים את הניסים בתור נס , אלא לפעמים מפרשים דברים אחרת .  מה עלי לעשות ואיך אני מתמודדת עם הקושיה ?

(אני דתייה , ואני הייתי בפינוי גוש קטיף ובאמת מאותו זמן היה קשה לי להבין שבאמת הוא קיים ואם הוא באמת קיים אז למה לא היה נס... )

תשובה :

ה. שלום ,

השאלה שלך נובעת מתוך תחושות קשות של אכזבה וכאב .   כל מי שעקב אחרי הפינוי חווה את עוצמת הרגשות הללו .

ניתן לנסות לענות על שאלתך מכיונים הפונים יותר אל השכל ואל ההיגיון (ויש גם מקום לתשובות כאלה ) אולם סביר להניח שכיוון שזה לא יתן מענה לתחושות אותן את מעלה 

אני חושב שנכון יותר להתבונן על המפגש עם הקב"ה כסוג של בניית קשר ומערכת יחסים.  אמנם אנו מדברים כאן על קשר עם הויה שהיא בלתי נתפסת בשכלנו , אך אנו מוצאים בכל לשונות חז"ל התיחסות לקשר עם הקב"ה , ע"י משלים של מערכות יחסים אנושיות , למשל : אב ובן , מלך ועבד , ידידים , אוהבים .
במערכות יחסים כאלה אנו מבינים שככל שמערכת היחסים הינה אישית יותר ופנימית יותר , כך התהליך המוביל אליה הינו איטי והדרגתי .

אנו נמצאים בדור בו יש ציפיה לתוצאות קלות ומידיות וזוהי אחת הסיבות לכשל של כל כך הרבה מערכות יחסים.  בעל ואשה שאינם מוכנים לתהליך הארוך של ההיכרות ביניהם , נידונים לריחוק וזרות במקרה הטוב , או לפרידה כאובה במקרה הפחות טוב .  ניתן לראות במציאות שמערכות יחסים שבהן "הכל מסתדר" , משמרות את השטחיות והריחוק. 
כל אחד מבני הזוג ממשיך באשליה הפרטית שלו לגבי הקשר ואינו נדרש לבירור יותר עמוק .
דווקא המשברים בין בני הזוג פותחים פתח להיכרות יותר אמיתית ופנימית .
במצב כזה שני בני הזוג צריכים להיות מוכנים להפגש אחד עם השני גם במקומות הכואבים והבלתי מובנים , ללמוד , להכיר ולקבל דווקא שם אחד את השני .
במידה ויזכו לעבור יחד גם במקומות הללו , יזכו לקרבה שאותם בני הזוג שאצלם "הכל מסתדר" , לא יכירו לעולם .

אני חושב שכל זה נכון גם לגבי הקשר שלנו עם הקב"ה .
בתקופות המשבר , ברגעים בהם אנו באמת לא מבינים , במקומות בהם אנו פגועים וכואבים - דווקא שם נפתח הפתח להתחיל להרגיש אותו באמת .
לא קשר סינטטי , מלאכותי , חיצוני אלא קשר חי , נוגע , אמיתי .
ר' נחמן לימד אותנו לדבר עם ה' דיבור אמיתי , פשוט , בשפה שלנו .
לדבר על הדברים שמטרידים אותנו , שמבלבלים אותנו . לספר לו על הכאבים  , על האכזבות וגם על השמחות וההתרגשויות .
לתת לו לעבור איתנו את החיים האמיתיים שלנו .
דיבורי אמת , כמו עם חבר אמיתי שיודע עלינו הכל ומקבל אותנו כפי שאנחנו .
אמנם הוא לא עונה בדרך שבה אנו רגילים לשמוע תגובות , אבל הוא שם ! גם את זה צריך לגלות עם הרבה סבלנות .
שיהיה בהצלחה , עמית קדם .