שאלה :

שלום !
אני "לומד" (לפחות מנסה ללמוד) את תורה נ"ט בליקוטי מוהר"ן ועלתה לי קושיה:
בסעיף ד' מביא רבינו את הבחינה הפנימית של ביטול האיסור בשישים.
בתוך סימן זה הוא מביא פסוק משיר השירים פרק ו': "שישים המה מלכות..."
ע"פ הפירושים השונים (כמו רש"י, המלבי"ם, מצודת דוד וכו') 'שישים' הכוונה לדורות שיצאו אחרי אברהם ובמקביל לחייו: בני קטורה, עשו, ישמעאל (שניהם וצאצאיהם) וכו' המונים יחד שישים נפש.
בהמשך, בפסוק הסמוך, כתוב: "אחת היא יונתי תמתי" והמפרשים מפרשים ביטוי זה לאברהם עצמו.
כך שמשתמע מדברי המפרשים עניין כללי כזה: שישים- הכוח הרע שסובב את האחד (יונתי תמתי)- אברהם אבינו. גם הם מפרשים ששישים (ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר שמביא בהמשך הפסוק)
הם נשי שלמה, המבטא את הביטוי: "אחת היא יונתי תמתי", בבחינת הנפש האחת.
כך שדבר זה מעלה כביכול קושיא:
רבי נחמן מביא פסוק זה כדי לבטא את הרעיון ההפוך דווקא כביכול! כשהוא אומר שהשישים הוא בחינת סמ"ך, בחינת כסא הכבוד,
ודוקא האחד שכאן, הוא מביא אותו כאיסור, שהוא הקליפה שמתבטלת.
כיצד ניתן ליישב את הסתירה כביכול מדברי רבינו ומהוכחתו שלו בעצמו שכביכול סותרת?

תשובה :

ל- א . שלום רב ,

שמחת אותי מאד בשאלתך .

בראש ובראשונה ניתן לענות על דרך הפשט : במדרש שיר השירים רבה מובאים מדרשים נוספים בהם נדרש הפסוק אחרת -  שישים מסכתות של תורה , שישים חבורות של צדיקים (ע"ש) .
ניתן לומר שר' נחמן כיוון לדעות אלו שבמדרש . אך עדיין נשארת השאלה על המדרש עצמו שמפרש פעם לגנאי ופעם לזכות .   הכפילות הזאת נראית גם בתורה עצמה כשפעם הסובבים והמקיפים את היכל הקודש הם הקליפות (קליפה בהגדרתה - סובבת)  ופעם הסובב הוא העגולא , כסא הכבוד .

לפני שאנסה לענות על שאלתך אקדים הקדמה קצרה . שאלות מסוג זה הינן התחלת העיון האמיתי בתורת רבינו .

מקובלנו שתורת רבינו היא כולה רמזים . כדרכם של חז"ל גם רבינו מגלה טפח , מכסה טפחיים בתורתו .
במקומות בהם אנו נתקלים בסתירות כאלו , שם אנו מוזמנים לעיין בנסתר שאליו רומז רבינו .
חשוב וראוי ללמוד את כללי הלימוד בעיון של ליקוטי מוהר"ן אותם ניסח ר' אברהם בו רב נחמן (ביאור הליקוטים) .   עיקר מטרתו של עיון כזה הוא להוציא עצות מעשיות להתקרבות לה' .   ממילא חשוב שתמשיך את העיון בעצמך כדי שתגיע אל העצות השייכות אלייך . אכתוב מספר נקודות למחשבה .

1 . הגדרת הריבוי (השישים) אל מול האחד . עיין רש"י בתחילת פרשת וישב : "ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם " .   הזוהר בסעיף זה מקשר את יוסף ויעקב לריבועא ועיגולא .   בהקשר דומה מתואר היחס בין הרע לטוב בתורה רפ"ב .

2 . התפקיד הכפול של המקיף בתורות כ"ד (האור המקיף) ו - כ"ה (הקליפה הסובבת את הפרי)

3 . עדיין יש לבאר מאיזו בחינה האחד נקרא איסור .  

נראה לי שאפשר להבין זאת ע"פ ניחומו של אליהוא לאיוב בפרק ו' (המובא בסעיף זה) על תפקידם של היסורים (הקליפות) .   ובהקשר זה ניתן לראות בתורה נ"ח (הנחשבת כחלק אחד עם תורה נ"ט) מהו הפגם בו עלולים להכשל הצדיקים והמקרבים את הרחוקים .

אני מקווה שתוכל להשתמש בנקודות אלו ולמצוא עוד אחרות משלך . אשמח לקבל עדכונים .

שיטוט נעים בתורת רבינו ...