סוד ההתחדשות של ט"ו בשבט / הרב יוסף לוי

הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" . (מתוך תפילת שחרית)
משמעותם של דברים היא כי - היום של אתמול , אינו סיבה לזריחת השמש של היום .
אלא כל יום הינו יום חדש הנובע מהחיות המזינה את העולם כולו על ידי הבורא .
גם ההתעוררות של האדם בבוקר אינה דבר המובן מאליו ללא התערבותו של הבורא . 
ואכן עם קומו בבקר מכריז היהודי "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה , רבה אמונתך".

יאמר האומר - "הרי הטבע פועל והעולם ממשיך" .
אכן כן , כלפי חוץ כך נראים הדברים , אבל הטבע הזה וחוקיו מותנים ברצון הבורא המחזיק ברסן הבריאה ומנווט אותה כרצונו , גם לא לפי חוקי הטבע. - עיין סיפורי התורה .
פרט נוסף לגבי הטבע הוא העובדה שהטבע אינו עצמאי אלא משרת את אדם ולכן גורלו של הטבע מותנה בהתנהגות האדם כלפי הבורא .
דבר שהוכח במבול - שבא כעונש בעקבות ההתנהגות הבלתי מוסרית של בני האדם כמו שנאמר "ותשחת הארץ מלפני ה' ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו' , י"א)
ואז באה התגובה : "הנני משחית את הארץ" .
"ראש השנה" – משמעו יום של חשבון נפש , לא רק לאדם , אלא לבריאה כולה , כמו שאנו אומרים בתפילה "היום הרת עולם" .
יום זה בא לעורר אצלנו את התחושה של ההתחדשות היום יומית הנשחקת במהלך החיים השוטפים וללמדנו שיש מנהיג המחייה את הכל .
יום זה הוא עצירה לבקורת וחשבון נפש על העבר , ויחד עם זאת - נקודת התחלה מחודשת עם סיכויים בלתי מוגבלים במידה וההתנהגות של הברואים תצדיק זאת .
טו' בשבט - ראש השנה לאילנות - נקבע על ידי חכמינו בעקבות העובדה כי בט"ו לחודש שבט , מתחילה החנטה באילנות .
החנטה - משמעה תחילת התהוות הפרי .
אך בדיוק כמו אצל תינוק למרות העובדה שהוא בריא ושלם , עדיין מחכות לו הרבה הפתעות בחיים ובעיקר התמודדויות בדרך לגדילתו וקידומו .
דבר זה מצריך עמל ופיקוח מדוקדק .
כך גם באילן , למרות הופעת החניטה המראה כי אכן יתן העץ פרי , הדרך לפרי המושלם עדיין ארוכה -
יש עוד צורך במים , בשמש ובטמפרטורה מתאימה מה עוד שהחורף לפנינו .
בנקודה זו אנו עוצרים ומתפללים על פירות השנה הבאה .
ויחד עם זאת אנו אוכלים מפירות השנה שעברה ומברכים עליהם בשמחה כדי להודות על העבר ולציין את התקווה לעתיד עם פירות משובחים .
הפרי אינו רק מזין חומרי "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג' , ו')
כמו כן בהלכה מוזכר "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה: הגה - ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד" (שולחן ערוך , אור"ח רכ"ה - ג')
הפרי בעצם מהותו מזין גם את נשמת האדם , הן על ידי מראהו המבליט את יסוד ההתחדשות מידי שנה והמשכיות המין , כאשר בו זמנית הוא מהוה מזון לגוף .
הפרי מורכב מגרעין , קליפה ותוך . דבר שגם הוא מקביל למעשה הבריאה בכללותה .
הקליפה מכרזת על עצמה אני עיקר הפרי ראו כמה יפה אני . אך כל בר דעת יודע כי כל מעמדה של הקליפה הוא זמני כשומר על העיקר שהוא הפרי .
מתוך נקודות מעטות אלו מתוך מכלל התכונות המקבילות בין האילן טעון הפירות לבין האדם מובנת לנו חשיבות היום המיוחד הזה הנקרא "ראש השנה לאילנות" דבר הבא לידי ביטוי בתורה בצורה הציורית ביותר "כי האדם עץ השדה" .
לכן נהגו בכל קהילות ישראל בליל ט"ו בשבט לערוך מעין סדר פירות כאשר בני הבית אוכלים מפירות ארץ ישראל תוך כדי ברכות ושירות ותשבחות 'למחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' , מתוך תפילה לשנת יבול מבורכת ושמחה למגדלים ולאוכלים .
חג שמח .