קשר "אחרי מות" - פרשת אחרי מות / יריב מזרחי

אכזבה , קשר שלא הצליח . מחשבת הלב להתקרב ולהתחבר לא עלתה יפה .
בן הזוג , החבר , ההורה , הרב , לא קבלו את הרצון האמיתי והפשוט שלנו לקשר ולקירבה , 
לא התקבלה הבקשה הפנימית והתמידית שלנו , לאהבה .
ואנחנו , הנשמה , כוויה וצרובה מאלפי חוויות , מאלפי נסיונות להביא את עצמנו אל הקשר ואל הקירבה נטולת המסכים והמחיצות .

פוגשים אנו פעם אחר פעם את חוסר הרגישות וחוסר ההבנה , מאוכזבים , פגועים ולא מאמינים שיש אפשרות להביא את עצמנו להיות .
הכוויות הצטרפו כבר לכדי מעטה עור קשה סביב הנקודה הפנימית , החופשית והמשוחררת , הבוטחת והמאמינה בעולם , ביושביו ובבוראו .
מסתפקים אנו בקשרים טכניים , פונקציונאליים , לא מוכנים להסתכן ולחוות עוד אכזבה .
כך לאט לאט נבנו החומות . ויתרנו על הגמישות ועל התנועה , על היכולת לפתח קשרי חיים .
גם בעבודת השם נסיונות רבים של רצון להתקרב נפגשו במה שנראה לנו כאטימות  וחוסר רגישות למצבנו ולמקומנו .
תקוות גדולות להיות סמוכים בגוף ונפש אל זה שמהווה את העולם כולו נגנזו .
נשארנו עם טקסים דתיים וריטואלים הרחוקים מרגש ותקווה למגע .

לאחר מות שני בני אהרן , נדב ואביהו , היה צד גדול לטעות וללמוד מהמקרה שאין ה' חפץ בקירבה .
שכן נאמר - "בקרבתם לפני ה' וימותו " .
לכך בא הדיבור מן השמיים ופונה אל משה רבם ומלמדם של ישראל - "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן "
להורות וללמד שגם כאשר משתלשל ונראה בעולם הזה שאין חפץ בקירבה  , לעולם פונה ה' ומדבר .
נכוונו ונפגענו , אך נכון הוא להתנער ולשבור את קירות האכזבה , לשאוף ליותר , לשמוח במעט ולא לפחד .
וכך מעט מעט משתקמת הוויתנו , קשרינו הופכים לקשרי חיים מלאים בתנועה וצבע ומצליחים ליצור קשר  , קשר "אחרי מות" .