כוחנו בפינו - פרשת בלק / יריב מזרחי

פרשת השבוע, "פרשת בלק" נקראת על שמו של בלק בן ציפור מלך מואב, מכשף רשע שביקש להעביר את ישראל מן העולם.
בכל התורה כולה, לא נמצאת עוד פרשה הנושאת שם של שונא ישראל ובמה זכה זה לכתיבת וזכירת שמו.

                         "מה תולעת כוחה בפיה , אף ישראל כוחם בפיהם"

תולעת, אותו יצור הנראה לעין המתבונן כנמוך ושפל, אשר כל תנועתו ומגמתו מרוכזת היא בחלק גופו הקדמי, פיו.
בהתבוננות עמוקה יותר נגלה שאותו פה זעיר, מתנועע בהתמדה ובכח המעוררים התפעלות,
לסתותיו רוחשות האחת כנגד השניה, קודחות וחודרות עצים גבוהים וחזקים,
תנועה זו משאירה אחריה תעלות ארוכות מפולשות בתוך החומר הדחוס שסופן להפיל את המפואר שבעצים.
כאותה תולעת, גם אנו ישראל, כוחנו בפינו, לשנות, להזיז, ולפעול.

העולם כולו עם כל כוחות הטבע והשיגרה שבו, עומד כנגדנו, מעלים ומשכיח מאתנו יכולת ועיקר זה - את אותו הפה לו זכינו.
כאותה תולעת עיניננו הוא להזיז את הלסתות ולהוציא בהתמדה ובנחישות דבורי אמונה, דבורים של תפילה, ללא הפסקה ולאות גם כאשר אין אנו מרגישים רצון, גם כאשר הזזת השפתיים נראית כפעולה הקשה ביותר.

בדרך העולם הוא, ששקרן הנתפס על דבר שקר מסמיק, מחויר ונעלם.
אך כפי הנראה בסוגיה זו העניין שונה, והעולם משקר לנו שוב ושוב, כאשר אומר לנו בצעקה חסרת  קול כי הדברים משתנים על ידי עשייה וכוחות הטבע בלבד וכך הופך הוא את התפילה לתפלה וחסרת טעם.
פעמים רבות גילינו את התרמית, השקרן המפורסם נתפס שוב, בנסיונו להשתלט בדמיון מתעתע, של כוחניות וישות.
זכינו כבר כמה פעמים להפנים את הידיעה שמבלי תפילה אשר תקדים את העשייה אנו בדרך לכישלון  נוסף.
אך השקרן הזה בשלו, אינו מתבייש וממשיך כזבוב טורדן לחזור, רגע קצר לאחר שנתפס בקלקלתו, כדי להסתיר את הקשר המיוחד של היחיד עם בוראו.
היכן הוא, הזכרון היקר בכח התפילה, בכוחם של המילים הבוקעות רקיעים ומגיעות שלא בדרך הטבע אל מלכו של עולם.
מילים המזיזות כוכבים ממסילותיהם ומעלים אותנו למעלה מן המזל, למעלה מן הטבע, למעלה ממחויבות המציאות.

ר' נחמן מברסלב מגלה לנו כי כל רצוננו לקצר את מהלך התפילה, הינו פועל יוצא של העדר זיכרון מהמעמד בו אנו נמצאים וזכרונו של הכח שבפינו.
תפילה פירושה הוא, להכנס אל היכלו של המלך ולדבר עימו בשלווה, בשקט וביחידות. איזו מתנה נפלאה, איזו זכות יקרה.
כגודל המתנה ויוקרה, כך היא עטופה בעטיפות מעטיפות שונות ומשונות, עד שנאבדת היא בתוכם ונשכחת המציאות הפשוטה ,         אני מדבר והמלך מקשיב.

בלשון הקודש השימוש בשורש ר.א.ה, בא לתאר הבנה שכלית של ענין והקפתו בצורה היותר שלמה, הרבה יותר מרובד הראיה הפיזיולוגית.
בלק מלך מואב בדרך כישוף (זוה"ק , בלק) זוכה לראות את כל פעולתם השלמה של ישראל בניצחונם את האמורי,
ראיה שלמה ומקיפה, כיצד נוצחים ישראל בשמיים ובארץ, כיצד מכניעים בכח פיהם את האומות העצומות, המסתירות את מלכותו של הבורא בעולם  וכיצד בכח תפילה ואמונה זה, עוקרים את אותה מציאות רוחנית בשרשה העליון. 
ראיה זו, מובילה את בלק להבנה, שמלחמה עם ישראל צריכה להתנהל ברובד הרוחני.
לשם כך מגייס בלק את בלעם, נביא אומות העולם ובעל כוחות טומאה, לקלל את עם הפלא.
ראיה - הבנה זו של בלק, בכוחם של ישראל ובכח תפילתם, הפחד והבעתה שליוו אותו והתבוסה אותה נחל,
כל אלה משמשים כמורה דרך לדורות בדרך התנהלות המלחמות הפרטיות והכלליות בעם.
בכך תורם בלק בן ציפור את תרומתו לזכרון היקר והחשוב, שכוחנו הוא בפינו.

 וכפי שמובא מספר פעמים במקורות כי לעיתים דווקא החושך הוא זה המעיד על האור.

 ועל כך מקבלת הפרשה את שמו : "פרשת בלק".