שלך גדולה משלהם - פרשת בהעלותך / יריב מזרחי

כמה שמחים יכולנו להיות  אם היינו מפסיקים להסתכל אל הצדדים ולהשוות את פעולותינו לפעולות האנשים הסובבים אותנו.
כמה טובים  אשר נהיה, לעולם ימצא אדם אשר יהיה  טוב יותר, מיוחד יותר או לחילופין יצטיין בתחום אחר בו אנו חלשים. 
יתרונו של האחר יעורר בנו תחושת חידלון וכישלון, אם נפנה ללכת בדרך זו, דרך ההשוואה.

לדוגמא, כמה יפה יכולה להיות התייחסותנו אל עבודת התפילה.
למרות כל הבלבולים והמחשבות המקיפים ומפריעים את מציאותה של תפילתינו ולמרות חוסר שלמותה, עדיין הייתה כאן בחירה יקרה אותה עשינו בכדי לפנות ולייחד דקות אשר היו חול גמור  לשיחה עם בורא עולם, הצלחנו למרות כל הקשיים לשלוף את עצמנו מהשטף הכללי בו נתון העולם להישיר פנינו אל עבר האמונה. 

כאשר אנו מצילים את נפשינו מהשוואות אל האחר או אל התמונות השלמות הקיימות בדמיוננו, אזי סוף סוף מקבלים מעשינו מימד הערכה חדש וחופשי וניתן להתחיל ולשמוח בכל הצלחה ומעשה פעוטים, עלינו להכניס בעומק מחשבתינו כי דרך ההשוואה אינה הדרך ולמעשה איננה כלל דרך.
אם היינו  יותר ברי דעת והבנה בדרך התנהלות העולם, היינו מבינים כי ההשוואה אל אדם אחר הינה לא פחות מוזרה ומגוחכת אל ההשוואה בין פיל לג'ירפה.
הכושר והיכולת לשמוח במועט, לשמוח בחלקנו , משתפר פלאים כאשר אנו מתנתקים מהסובבים אותנו ומתמקדים בטוב אשר הצלחנו להוסיף בחושך הכללי.
דרך ההשוואה, היא הדרך בה העולם חושב ומתנהל, אך בדרך התורה עלינו להתרחק מהבנה שגויה וקלוקלת זו, מחשבה השוואתית הינה מחשבה זרה וככל מחשבה זרה אחרת דרכה לפלוש ולהשתלט על נקודת האמת.
ערנות לעולם המחשבה, יכולה לסכל ניסיונות שכאלה ולהשאיר את מחשבת ההשוואה ביחד עם יתר המחשבות הזרות בחוץ.
בסיפורי מעשיות לר' נחמן מברסלב , במעשה "החכם והתם", מקניטה אשת התם את בעלה בשאלה מדוע הנעליים אותם הוא מייצר נמכרות במחיר מגוחך ביחס לשאר הסנדלרים.
התם, עורך לפניה חשבון שאינו השוואתי  ומגלה לה את עלותם של החומרים ביחס לרווח ומראה כי אכן ראויים הם מעשיו.

כך יהודי חושב !!! תוצאות פעולותיו אינן נבחנות ביחס לסובב , אלא ביחס לרווח העצום אשר יש בקיום רצון הבורא בתוך מציאות העולם, וזאת למרות התוצאות "המגוחכות" העולות במבחני ההשוואה.  

בסוף פרשת השבוע שעבר, פרשת נשא, מוזכרים הקורבנות אותם הביאו נשיאי שבטי ישראל לחנוכת המזבח.
בתחילת פרשת השבוע הנוכחי, פרשת בהעלותך, מוזכרת הדלקת המנורה במשכן ע"י אהרון הכהן.
שואלים חכמינו מדוע שני עניינים אלה נכתבו בסמיכות, ומסבירים כי כאשר ראה אהרון הכהן את נשיאי השבטים מביאים את קורבנות חנוכת המשכן, חלשה דעתו והצטער על כך שלא השתתף במעמד זה.
מפייסו הקדוש ברוך הוא ואומר לו "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

מתקשים המפרשים בנחמה זו, שהרי למרות החשיבות הרבה המיוחסת למעשההמנורה, סוף סוף לא נטל אהרון חלק בחנוכת המזבח, וכיצד מנחמו הקדוש ברוך הוא בעניין אשר הינו שונה במהות.

ויתכן ואפשר לתרץ כפי אשר הקדמנו "שלך גדולה משלהם" – לא מצד ההשוואה היחסית אלא מכיוון, שהיא שלך.