רצוא ושוב - פרשת בהר / יריב מזרחי

מה ענין שמיטה להר סיני ?
ביטוי שגור ומקובל בלשוננו והמקור הינו פרשת השבוע , פרשת בהר .
השאלה נשאלת ע"י חז"ל , מדוע הציווי על מצוות שביתת הקרקע בארץ ישראל בשנה השביעית , שנת השמיטה מתרחש בהר סיני הרחוק מרחק רב מגבולה של א"י .
משמעות הביטוי בלשון החול הוא להצביע על חוסר קשר בין שני ענינים שעלו בדיון ולדחות את הצד שכנגד בטענה של חוסר רלבנטיות .
הדבר שנעלם מרב האנשים הוא שהשאלה אותה שאלו חז"ל לבסוף זוכה לתשובה !

כלומר , ישנו קשר חזק ואמיץ בין השמיטה להר סיני , ואם כן השימוש שאנו עושים בביטוי הוא שמוש מוטעה .
כפי שיתברר בהמשך , הטעות אינה מילולית בלבד אלא שורשית !
אחד מהכלים שמקנה ר' נחמן מברסלב לתלמידיו הוא רעיון הבקיאות "ברצוא ושוב" .
כאשר האדם רוצה להתקרב אל האמת (מכל דרגה בה הוא נמצא ) אזי העולם זז ,
הוא עולה ויורד , מתרחק ומתקרב באלפי פרצופים , שינויים ותמורות , מה שהפה לא יכול לדבר והלב אינו יכול להבין .
הסיטואציות והאפשרויות הינן אינסופיות .
הרגשות , היחס מצד הסובבים , המקומות , המפגשים המקריים משתנים ומתחלפים .
חלקם נתפסים במערכת ההערכה של האדם כחיוביים , חלקם כשליליים .
בכולם עליו לגלות בקיאות וקור רוח בכדי להגיב ולהתנהג ע"פ ההלכה , ע"פ הרצון העליון .
השינויים תדירים ורובם משפילים ומבזים .
כיצד ינהג אדם הרוצה לשמור על קשר והתנהלות קבועה בתוך הקדושה ?
כיצד אדם המגדל משפחה , מנהל קשרי חברות ועוסק בפרנסתו יכול לשמור על קו התנהלות ישר ושפוי בתוך הפעולות המשתנות ?
ציפיות , חלומות ושאיפות נגוזים אל מול מציאות חיצונית קשוחה .
כיצד אפשר לחיות ? כיצד אפשר לתכנן ? מהי הדרך ?
בקיאות ברצוא ושוב !
אדם המתנהל וזז בעולם מתוך הבנה והתבוננות שכל הרובד החיצוני של העולם נתון לתמורות וחילופים , הינו אדם אחר !
כאשר האדם מבין שזוהי דרכו של עולם , מתחלפת בו הנטייה הטבעית והרצון הלא מבורר לסדר , בענין עמוק יותר ופנימי .
זהו סדרו של עולם , רצוא ושוב , דהיינו פתיחה וסגירה , עליה וירידה , זכרון ושכחה , רצון וחדלון .
האדם זז , העולם זז . זהו המקום בו מבקשים מן האדם לגלות את האחדות .
בכל רגע הכל יכול להשתנות ...
אדם המוכן להגיב , המוכן להתבונן , המוכן לחפש את האחד ולהתקשר עימו , הוא הערוך והמותאם לדרך .
הנסיון להפוך את הפרטים לשווים ינחל כשלון .
הדרך היא למצוא את האחדות בתוכם , קטנה ומוזרה ככל שתהיה .
השקט , הסדר המופתי והשלום הינם שמורים לגאולה הקרובה , העתידית .
ההתנהלות בעולם טרום הגאולה דורשת פיתוח יכולת תנועה והתנהלות בתוך עולם לא שקט , בתוך מציאות הנראית כחוסר סדר וחורבן ,
משם יש לברר כיצד לפעול , כיצד להתקדש ולהתקשר אל החיים .
כאשר הדברים מתנהלים כסדרם הדמיון השקרי משתלט ומתפשטת ההרגשה שכך הדברים הולכים להמשך ,
ש "ברוך ה' מצאנו את שביל הזהב" , "זהו זה , סוף כל סוף הבנו , לקח זמן אך לבסוף עלה בידנו ... מצאנו את הסדר הנכון "
ר' צדוק הכהן בספרו "פרי צדיק" מגלה שכל עוד לא הסתיים הרע להתברר מהעולם בכללותו , הכל עדין פתוח .
קרוב לודאי ששוב נאלץ לחוות את אותן תחושות קשות של חוסר הבנה ושליטה בדרך אל היעד המיוחל , הגאולה הכללית .
הלימוד והמוכנות שזוהי הדרך ; עלייה וירידה , בניה וחורבן , הופכים את החיים לקלים יותר .
הנוקשות של עולם הציפיות האישי מתרכך לקשר חי ונושם עם המציאות .
חופשי מאכזבות , מתפעל מהתמורות , זריז להגיב .
האדם חי את עולם הזרימה וההשתנות ואינו מקובע לאותן תבניות אליהן הוא מנסה לדחוף את העולם . השידור הופך לחי .

כאשר עומדים בני ישראל מול הר סיני , קרובים לתיקונם הסופי והשלם מצד דרגתם הרוחנית  ,
רחוקים אין סוף מעבודת אדמה וטורח הגשמיות  , מצווה ה' על דרך עבודת האדמה : שש שנים תזרע ושש שנים תזמור ... ובשנה השביעית שבת "
ולכן שואלים חז"ל : "מה ענין שמיטה להר סיני ? " מה ענין הגשמיות אצל הרוחניות .
אלא שזהו השיעור לפוסעים בדרך החיים , דרך הקדושה : כל עוד לא מסתיים הבירור הכללי צפויה ירידה אל הגשמיות .
אם כן דווקא בהר סיני יש לצוות על דרך עבודת הקרקע , להתרחק מהאשליה והדמיון שלא תהיה ירידה אחר ההארה ,
להתגבר על הנטייה הטבעית המשכחת בזמן ההתעלות את מורכבות המשימה .
יתכן והשיבוש המילולי שהתפשט בלשון החול בא לגלות ולהזהיר על אותה טעות עמוקה וחוסר מיומנות לחבר ולקשר בין העלייה לירידה , בין הרצוא לשוב .
בין השמיטה להר סיני . 
" וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור , דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם , כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' "