תיקון הלב - פרשת בחקתי / יריב מזרחי

נפלא להרגיש , נפלא להתרגש .
הלב שוכן בתוכנו פנימה , דוחף ומזיז אותנו לימין ולשמאל .
הוא רוצה , הוא שואף , הוא משתוקק , הוא מתאווה , הוא מזיז עשרות קילוגרמים ללא מאמץ מקצה העולם לקצהו ,
כדי לראות מפל , לטעום מאכל או להתפעל מצליל .
חופשי הוא משתולל וזז , משתלט וצועק , "עכשיו ! "
ככל שהדורות חולפים , קולו חזק יותר ומקומו במערכת קבלת ההחלטות מרכזי יותר .
"מה טוב יותר מחופש ? רצוני להשתחרר , להתפרק " .
זוהי שפתו , כך הוא מדבר , משכנע בטיעוניו .
                                 לפעמים אף אינו צריך לצאת מגדרו בטיעוניו שכן העולם בדורנו שוכח שבכלל ישנה אפשרות אחרת .

לעיתים , בשיחה עמוקה על גבי ערסל במדינה רחוקה , מנותקים ורחוקים מהלחץ אנו מגלים שאפשר גם אחרת , שיש גם עמוק יותר .
אך כאשר חוזרים חזרה אל המשפחה , אל החברים ולמסלול הרגיל ,
המחשבות נדחקות אל מגירה סודית , שמופיעה תחת הכותרת - "תקופות שכולם עוברים " , או - "חיפוש רוחני של גיל העשרים" ,
הן מעלות אבק עד לבואה של שיחה נוסטלגית עם חבר מהטיול או בדיפדוף באלבום התמונות .
נשמע אם כך שטוב לו ללב , אותו איבר קטן המושל בגוף גדול . מנכ"ל מינקות . סיפור הצלחה .
אך מי שמכירו טוב יותר , יודע שבתוכו פנימה הוא משתוקק למורה ולמכוון .
בשקט בשקט הוא מספר לקרובים אליו שבעצם הוא אינו יודע .
כילד קטן הרץ בבית , צועק ודוחף ומצפה לחבוקו החזק של אביו , שיאספנו אליו , ילטף ראשו ויאמר לו "עד כאן בני" .
בתורה א' בספר ליקוטי מוהר"ן כותב ר' נחמן מברסלב :
"האדם צריך להסתכל בשכל שיש בכל דבר ולקשר את ליבו ולכוונו אל החכמה שיש בכל דבר " .
האדם הבוסרי , הגולמי נמצא ברשות ליבו . "לא יחפוץ הכסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו "  .
לעומתו האדם השלם , מכוון את ליבו אל שכלו ומקשיב לו .

הדברים הינם פשוטים , הלב צריך מדריך ומכוון , אך המציאות כואבת ! הלב עדיין עושה בנו כבשלו .
איך יוצאים מתחת ידו ? איך עוזרים לו לחזור אל מקומו ? איך מכוונים את אותו איבר קטן הדופק בתוכנו אל הטוב שלו ושלנו ?
מגלה לנו ר' נחמן מברסלב : הדרך לקבל את אור השכל , את החכמה העליונה אל הלב פנימה היא דרך לימוד התורה .
בורא עולם נתן מתנה לבני האדם אפשרות לצאת מעל הבהמיות הטבעית והשאיטה הלא מבוררת אחר החלק החשוך שבלב ,
מתנה זו נקראת לימוד התורה .
הלימוד מגרש מהאדם את השגעון ורוח השטות שמצאה בליבו משכן , את הריצה הבלתי פוסקת אחר הנמוך .
העקביות בלימוד התורה יוצרת באדם יכולת פלאית להתרגש , להתפעל ולרצות עמוק יותר ממה שעיניו רואות .
שכלו מאיר בליבו ומעלה בו את הראוי להתרגש ממנו .
התורה , מעבר לרמה האינפורמטיבית ורכישת הידע ברצון הבורא ובדרך הנהגתו את הנבראים ,
הינה פתח מילוט לחפצים בחיים כדי לצאת מנמיכות היצריות אל חיים חדשים במחוזות טמירים .
השאלה הראשונה ששואלים את האדם ביציאתו מהעולם היא : "קבעת עיתים לתורה ? " ,
או במילים אחרות - האם השתמשת באותה מתנה יקרה , באותו חלון מילוט המאיר את הלב ,
או להיפך - האם האם הלכת דוקא אחרי שרירות לבך .
אין השאלה מתיחסת לזכרון , הפנמה או הצלחה  בלמוד התורה , השאלה היא - האם הקפדת להשתמש בתרופה .
בדרכם של חכמינו ז"ל מגלה ר' נחמן שאין דרכים עוקפות !
דרך עוקפת משמעותה המשך ההליכה אחר הצד החשוך שבלב , כאשר שוב ממקודם , הוא זה ששולט . 
דרכים כאלו נמצאות כיום למכביר ומסיתות את מחפשי האמת חזרה אל המקום ממנו ברחו .
דרכים אלו אמנם צבעוניות יותר מהחומרניות הפשוטה ,
אך לעיתים הן מסוכנות הרבה יותר שכן הן משלות את האדם שעוסק הוא ברוח .  
רק התבוננות עמוקה יותר תגלה ששוב הוא עסוק בלספק את צרכיו הנמוכים .

לכן בפרשת השבוע התנאי אותו מעמיד בורא עולם בפני יושביו אינו שמירת המצוות בלבד , אלא לימוד ועמל התורה .
ללמדנו שהתורה מלבד היותה ספר ציווים , היא גם דרך סתרים אל לב האדם פנימה לקשרו אל ארץ החיים . אל עומק ליבו .
"אם בחקתי תלכו (ע"פ פירוש רש"י זהו עמל התורה ) , ואת מצוותי תשמורו ... ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה . "