מתחילים מבראשית - פרשת בראשית / יריב מזרחי
לאחר שגומלת בליבנו ההחלטה, להתחיל מחדש, "מבראשית",
לעזוב את הכרותינו הישנה עם עצמנו ועם העולם,
לסור מן היאוש ומן העצבות,
מן הדרך הישנה והעקומה בה הלכנו.
עלינו לתת את דעתנו לשאלת המפתח,
שתשובתה אוצרת בחובה, את המתכון להצלחה.
כיצד ? ...
כיצד מתחילים מחדש ?
אם נעמיק להתבונן בחיינו, נראה שכל אותם אלפי פעמים שהתחלנו לפסוע בדרכים חדשות של גמילה מהרגלים רעים או אימוצם של טובים, לא השקענו מחשבה והתבוננות באיזה אופן נערוך את השינוי, קיבלנו החלטה להתחיל ופשוט התחלנו.
פעמים רבות ולעיתים פעמים רבות מידי נקטעה הדרך החדשה עוד בתחילתה.
חלקנו, עדיין ממשיכים ומנסים להתחיל, חלקנו הגדול יותר, התייאש מלנסות.
התשובה לשאלה כיצד מתחילים, חבויה בתוך אחד מן הסודות הגנוזים בבריאה,
סוד ההתחלה החדשה , סוד הצמצום.
בתורה מ"ט בספר ליקוטי מוהר"ן, מתאר ר' נחמן מברסלב, את תהליך בריאת העולם :
"כש-ה' יתברך רצה לברוא את העולם היה אור הקב"ה אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולמות,
והוצרך לצמצמם את אור האין סוף ונעשה חלל פנוי , בתוך החלל הפנוי הזה, ברא כל העולמות . "
בהמשך התורה מגלה ר' נחמן, שתהליך בריאה זה קורה בכל אדם ובכל זמן,
כאשר מתעורר בליבו של האדם הרצון להתחיל מחדש ולעשות מעשה, מצייר האדם בליבו את המעשה בהתלהבות גדולה, בציור שלם המקביל בתהליך הבריאה לאור האין סוף קודם הצימצום, ציור זה הינו כה נפלא ומעורר התפעלות אצל האדם, עד למצב בו הינו רחוק, מרחק רב מיכולתו של האדם לקום ולעשות, לקום ולפעול ולכן רעיון שעבר תהליך שכזה נישאר רעיון.
פער זה גורם לחורבן, שכן הרעיון לא יוצא מן הכח אל הפועל, במילים אחרות - לא התחוללה "בריאה".
מגלה לנו ר' נחמן - שכשם שבתהליך בריאת העולם צמצם הבורא את אור האין סוף בכדי שיוכל להיברא העולם, כך על האדם לצמצם את אור התלהבות ליבו, בכדי לאפשר ולקשר בין האור והציור שבלב לבין מציאות חייו.
הרצון הטוב והיקר של התחלה חדשה, טומן בחובו את הסכנה המסתורית - "הרצון לשלמות", ללא כל קשר ליכולתם של כלי המעשה הפרטיים להכיל את הרצון, את הרעיון, וללא כל קשר למציאות.
בשפת המקובלים מהלך נפשי זה נקרא בשם- "ריבוי אור" .
התהליך הלא מודע האמור, גורם לניתוק בין האור לבין הכלים, בין הכח לפועל,
בין שלמותו של הדמיון לבין מורכבותם של החיים.
כך נעקרת באיבה התחלה שיכלה להניב פירות שיש בהם ממש, התחלה שיכלה לחולל חיים.
פעולה הנראית לכאורה הפוכה - פעולה של צמצום האור, צמצום גרנדיוזיות ציור הלב, המביאים בחשבון את הנתונים והיכולות, יאפשרו קיום וקשר של קיימא בין הרעיון- ציור הלב לבין המציאות ויביאו לתוצאות ולשינוי בעולם הגשמי, לבריאה חדשה .
בפרשת השבוע , פרשת "בראשית" , פותחת התורה בענין זה - בצמצומו של אור האין סוף.
"בראשית ברא א-לוהים את השמיים ואת הארץ " פסוק זה מעורר שאלות שכן אין התורה מגלה לנו את המציאות שקדמה להתהוותם של שמיים וארץ וכן אין התורה מגלה כיצד נבראו השמיים והארץ, האם באמירה ? האם בפעולה אחרת ?
וזאת בניגוד ובשונה משאר הנבראים (ים , יבשה , צמחים , חיות ) שנבראו בדרך "ויאמר אלוקים".
צמצום והעלמה זו, של הקודם לבריאה והסתרת הדרך בהם נבראו שמים וארץ, מאפשרים לעולם להתקיים, שכן גילוים בצורה מפורשת בתורה, כפי שמתבאר בספרי הסוד, היו מעצימים את נוכחותו של האור אין סוף בתוך המציאות, וגורם לנו תושבי העולם, לרצות ולהשתוקק אל בורא עולם מעבר לכל מידה היכולה להיתפס בכלי הרגש והמחשבה, דבר שהיה מרחיק אותנו ואת הנבראים בכללותם, מכל רצון לפעולה והויה מעשית בתוך המציאות הגשמית, שכן כל פעולה מעשית היתה מצטיירת כחשוכה ופגומה ביחס לנועם האור העליון.
ובכך היה חוזר האור לשורשו, דהיינו - היה נמנע מן האור אין סוף להתגשם, שכן העולם היה חפץ להידבק לעולם באידיאל ולנבראי העולם להיתרחק מכל פעולה מעשית שהיתה מתגלהלעולם כחסרה ביחס אליו.
בדרך זאת היה חלילה נחרב העולם, חוזר להיות רעיון ומפסיק להיות המציאות אותה אנחנו מכירים.
מילארדי פרודות החומר על סוגיהם השונים החוזרים להיות אור אין סוף.
הצמצום הנכון, מאפשר גישור בין הרצון, בין הלב השואף לשלמות לבין המעשה,
מתוך ההבנה שפער גדול בין הרצוי למצוי יגרום לתוכניות מושלמות מידי, להיגנז ולהשאיר אותנו במקומנו.
כך מתחילה התורה וכך היא מורה לנו כיצד מתחילים מבראשית.
בטעינה...
