בתורה א' בספר ליקוטי מוהר"ן מגלה ר' נחמן מברסלב שבכל פרט ופרט שבבריאה ישנו שכל וחכמה פנימיים המרכיבים ומחיים אותו.
בזמן, במקום ובחומר ישנם מרכיבים פנימיים שאינם נראים בעינינו הגשמיות  אך בעיניים פנימיות יותר, עיני השכל  יכול הדבר להתגלות.
מגלה ר' נחמן שבכדי לקבל יכולת התבוננות פנימית זאת, צריך האדם להקדים ולנקות את ליבו.
הלב בצורתו הבוסרית הינו תערובת טוב ורע, חפצו הטבעי הראשוני של האדם הוא לנוע בעקבותיו לכל אשר הלב יורהו.
רצונות בוסריים אלה חוסמים מן הלב את האור הגנוז בתוך הבריאה, אור החכמה, דרכו מואר בכל פרט ופרט תכליתה של הבריאה, אור המגלה בכל עצם ועצם את חוכמתו המיוחדת וכיצד הוא מכוון את האדם אל בורא עולם.

הדרך לגילוי אור יקר זה אינו ברדיפה אחריו אלא כאמור , בדרך עקיפה - "ניקוי המקלט" (החיישן הקולט) האור מאיר תמיד בבריאה אך הלב אינו יכול לקולטו, "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו".

כותב ר' נחמן שעל הלב להידמות אל הלבנה המאירה בשמיים שאין לה אור משלה וכל אורה הוא אור השמש, כך ביכולתה לקבל ולהעביר הלאה את אורה הזך.

חז"ל כינו את היצר (הנטייה) אל הטוב בשם "מסכן וחכם", שכן עצם סילוקה של חכמת האדם המדומה, משאירה אותו מסכן אך חכם, שכן מהלך זה מזכה אותו בחכמה הגבוהה עשרות מונים מכל חכמה אחרת, כאשר האור הפנימי האלוקי מאיר בו.
לעומתו נקרא היצר הרע - "זקן וכסיל", זקן מכיוון שמעדיף את השגותיו והבנותיו הישנות על אור החכמה ולכן למרות שמחזיק בחכמות, אלו הן חכמות הלב הבוסרי ,"חכמת הכסיל" .
כך הלב שויתר על "השגותיו" המדומות ותפיסות עולם לא מבוררות  או הנכונות אך ישנות, יאיר בו מאליו אור האמת ויפקחו עיני השכל לראות את פנימיותם של הדברים.
אז יגלו עיניו המופתעות שהעולם הישן בו היה חי, הוא עולם של "אריזות".

פרשת השבוע , פרשת "חיי שרה" מסכמת את חייה של שרה אימנו .
כותב "אור החיים" הקדוש בפירושו על התורה : "ותמת בקרית ארבע היא חברון" , פירושו - ששרה נפרדה מארבעת היסודות המרכיבים את הגוף - ותמת בקרית ארבע, אך עדיין נשארה בבחינת חיבור, היא חברון לשון חיבור.

שכן הצדיקים בחייהם בעולם הזה טרחו להפוך את החומר ממנו מורכב גופם לרוח, ועל כן גם לאחר הסתלקות הנשמה נשאר גופם בחיים, זו היא הנצחיות היקרה המגיעה לאותם שהפכו אריזות לתוכן עד אשר הפכה אריזתם לחיים.