פרשת כי תשא - כולנו יחד וכל אחד לחוד / יריב מזרחי

"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ..."

בפרשת "כי תשא" , מודיע הקב"ה למשה
שכאשר יחפוץ למנות את בני ישראל, לא ימנם בדרך ישירה.
אלא יתנו כל אחד מן הנפקדים את מטבע חצי השקל,
ובחישוב מספר המטבעות יעלה המניין.

בליקוטי מוהר"ן תנינא ז' - כותב ר' נחמן שצריך כל אדם לעסוק בישוב העולם.
כלומר, להמשיך את הדעת הקדושה בעולם, שיודיע ויזכיר לחבריו את התכלית הנצחי של העולם.
שהתאוות והממון הינם דמיון עובר, וכל מציאותו של האדם בעולמנו, העולם החולף היא רק כדי להכיר מתוך מקום חשוך זה את הבורא יתברך.

כותב תלמידו , ר' נתן בספר "ליקוטי הלכות" - כי המנין של של ישראל ע"י חצאי שקלים הוא כדי לצרפם,
לחברם ולכלול יחד את כל 600,000 הנפשות, כדי שיאירו זה בזה את הדעת הקדושה על ידי שיתנו ויקבלו זה מזה.
"כי בכדי לידע ולהכיר את הבורא היחיד והקדמון, זאת אפשר רק ע"י התכללות ואחדות,
שכן לכל אחד מישראל יש חלק שונה מחבירו בזו הדעת."
בהצטרפותם של כל ישראל יחדיו מתגלה הדעת העליון בשלמותו.

אחדות. התכללות. התמזגות. אכן מצלצל טוב, אז למה אם כן זה כל כך קשה ?

כותב ר' נתן שאמנם מחצית השקל רומז על כך שכל אחד מישראל צריך לחברו שיעזרו וישלימו ,
ועל כן כל אחד ואחד נותן מחצית דווקא, להורות שאין שלימות אלא ע"י חיבור.
אך בעת החיבור , יש להשמר שחברו לא יכנס בגבולו והוא לא יכנס בגבול חברו.

פעמים ש - "מאירה" בנו האמת, מבעירה את ליבותנו ומאירה את עינינו.
מתוך חוסר ידיעה והבנה בדרכי ההתכללות אנו מבקשים לתת לכולם את המתנה היקרה, ההבנה והגילוי החדשים.
לחשוף באזני כולם את השינוי שהם צריכים לעשות בחייהם.
מלמד אותנו ר' נתן שישנם אנשים שאור שכזה יכול דווקא להחשיך את פניהם.
שכן - מחמת השונות הנפלאה והנצרכת בין הפרטים אין ביכולת כולם לקבל בכל מידה וזמן את דיבורי 'המשפיע'.
השפעתו של אדם צריכה להיות מתונה ומדודה בפלס כפי המקום בו הוא נמצא,
וכן להיפך - כאשר האדם מושפע מהסובבים אותו, צריך הוא לשמר את עצמו מאנשים לא "מווסתים",
שלא יכחישו את מקומו ע"י אמיתות שאינן שייכות לו בזמן ובמקום בו הוא נמצא.

כאשר האדם מתחיל להשתמש "בשכלים" אלה של התכללות מתוך בניית מחיצות ושמירת גבולות,
השהייה בתוך מחנה ישראל הולכת ומתבררת.
החשיבות של האחדות והחיבור בין הפרטים נבנית במקביל לגילוי החשיבות בגבולות הפרטיים והזהות העצמית.
לכן - כאשר באו למנות את ישראל ולכוללם יחד במנין אחד למען מטרה אחת, ע"י חצאי השקלים,
נזהרו שכל אחד יתן את חלקו ולא יכנס לחלק חברו לשלם את מחצית השקל במקומו,
להורות כי משפיע לא יכחיש את מקום המקבל ומקבל לא יכחיש את מקומו שלו.

וזהו שכתוב : "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל ".