זוז - פרשת לך לך / יריב מזרחי

מעשה באב ובנו יחידו,שהיו עניים מרודים והאב היה מקבץ נדבות לפרנסתם .
מידי יום ביומו התדפק האב על עשרות מבתי העיר בקושי ובביזיון גדול .
לילה אחד התעורר האב מתוך חלום בלהות בצעקות רמות .
כששאל הבן את אביו על תוכנו של החלום ענה האב : "חלמתי שהתמניתי למלך על המדינה כולה"
"ומה בכך" , שאל הבן ,
ענה האב, "אם לפרנסת שנינו אני צריך להתדפק על עשרות דלתות , על כמה דלתות אצטרך להתדפק כדי לפרנס מדינה שלמה ?" .

מעשה זה מתאר את קשייו וחוסר יכולתו של האדם לדעת ולדמיין את המציאות החדשה שתתגלה לו אם יעזוב את הרגליו ודעותיו הישנים במקום בו הוא נמצא ולהתקדם אל עבר המדרגה הבאה והמקום החדש המזומנים לפניו .
הכשל הינו שכיח , וטמון בנסיון לרצות ולהבין את המקום המזומן והשלב הבא ע"י כליו של המקום הנוכחי .
כשם שהאב הקבצן התקשה להבין כי בהיותו מלך יקבל מיסים וארנונות מתושבי הממלכה ולכן לא יצטרך להתדפק עוד על דלתות העיר ,
כך האדם , טועה לחשוב שהאמצעים והכלים שיעמדו לרשותו במידה ויעזוב את הרגליו ודרכו הישנה , ישארו במתכונתם .

כאשר האדם מתקדם ומעתיק את מקומו , עולם חדש נפתח בפניו .
הפחד הטבעי מן הלא ידוע יצטמצם כאשר תתלווה אליו ההבנה שצעד אמיץ שכזה , כמו לזוז קדימה אל מקום בו אין יודע כיצד מתמודדים ואינו יכול לתאר את מקור חיות,  יגלה בפנינו עולם חדש בו ייחשפו גם כוחות נפש ותעצומות פנימיות חדשות ולא ידועות .
כוחות אלו ישארו נעלמים עד אשר נהיה מוכנים לזוז קדימה אל הלא נודע .

בפרשת השבוע , פרשת "לך לך" מצווה האלוקים את אברהם אבינו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו :
ארצו - קשריו עם העולם הארצי.
מולדתו - הטבעים שנטבעו בו מעצם הולדתו.
בית אביו - הנוחות שמתלווה לחי בביתו.
בצווי לזוז, אין מלכו של עולם מגלה לאבינו אברהם את אשר יקבל, אלא סותם ואומר : "אל הארץ אשר אראך"

ובכך מלמד אותנו דרך לדורות, להורות וללמד שאין יכולת להבין ולראות את המדרגה הבאה מבלי לעזוב את המדרגה הקודמת.
"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ..."