לארח את המלך - פרשת מקץ / יריב מזרחי

בתוך "העלם" העולם התרגלנו כבר לזוז בחופשיות - אנו תופסים מקום , דעתנו חשובה , אנו בוחרים את הדיעות לפיהן נתנהל ואת הדרך בה נחייה את חיינו .
דעה הנראית לנו ומתקבלת על דעתנו כנכונה נכנסת פנימה ותופסת לה מקום כפי חשיבותה , החשובה תופסת מקום מרכזי והפחותה מקום משני .
כך אנו תופשים את העולם ומסדרים את ענינינו ורעיונותינו בתוכו .
כך גם בדרכנו אל הקדושה . הבנתנו היא שבורא עולם הוא דבר מאד גדול , הכי גדול ולכן אנו מכניסים אותו לתוכנו להיות המרכזי והגדול ביותר .

במדרש מסופר על מלך שהגיע להתארח בעיר אחת בליווי שריו , יועציו , נסיכיו ודוכסיו .
יצאו לקראת המלך כל חכמי וחשובי העיר וכל אחד מהם הזמין את אחד מפמליתו של המלך להתארח בביתו , לפתע גילו שהמלך נותר לבדו בלי מארח עד שפיקח אחד לקח את המלך לביתו .
סיפור מוזר קצת , מדוע נשאר המלך לבדו ?
קשה לארח את המלך ! צריכים להתנהג ללא כחל ושרק , התנועות צריכות להיות מדודות , הדיבור צריך להיות שקול , אחרי הכל - המלך נמצא בבית, חוויה מלחיצה .
גם אנחנו כאשר הבנו שיש מלך לעולם אנו שומרים את בורא עולם בבחינות מסוימות מחוץ לביתנו , מחוץ לחיינו , משאירים לעצמנו מחוזות בהם לכאורה אין המלך נמצא בכדי לאפשר לנו חיים "קלים" יותר .
הטעות בה אנו טועים היא - שלמרות חוסר הנוחות והשינויים אותם נצטרך לנקוט באורח חיינו,מעומק השגת הסמיכות , אנו מרויחים את קרבתו ונוכחותו של המלך בתוך חיינו עם כל המרחב המשתלשל מכך .

"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור "
היאור הוא אלוהיו של אותו פרעה קדמוני , אליו היה מתפלל ולו היה זובח .
בילקוט שמעוני מובאת שאלתו של פרעה אל יוסף : "מי מתקיים על מי - אני על אלוהי או אלוהי עלי ?"
אמר לו יוסף - "אתה מתקיים ועומד על אלוהיך" , שהרשעים מתקיימים על אלוהיהם שכתוב "עומד על היאור" ,
צדיקים אלוהיהם מתקיימים עליהם -כמו שכתוב  "והנה ה' ניצב עליו" .
זאת בכדי לברר לנו את הדרך האלילית "והרווח" שבתפיסה המעוותת של אלוהים רחוק ונשלט לבין האמת שבדרך התפיסה היהודית ,

ולאמן אותנו בדרך המחשבה הקדושה של להיות הקטנים שבתוכו ולא שיהיה הוא הגדול שבתוכנו .