מתקדם במקום - פרשת פנחס / יריב מזרחי

במסעו של האדם  בדרך הקדושה ועבודת ה', צריך הוא לחלק ולהבחין בין שני דברים השונים ומובדלים זה מזה :
האחד הוא המקום בו הוא נמצא, השני הוא המקום אליו הוא רוצה להגיע.

כשם שאדם הרואה ממרחק של עשרות קילומטרים, הר גבוה ואינו מתבלבל לחשוב שכבר הוא שם,
כך, בעבודת ה' צריך האדם להבין, כי הדברים אותם זכה להשיג בשכלו, הינם בגדר ראיה בלבד, ועדיין לא הגיע אליהם.

הבנה זו אותה האדם משיג בשכלו ואף חש בליבו, אמנם הבנה אמיתית היא, אך היא איננה מקומו, בהווה.
טעות זו לבלבל בין השגותיו של ההינה שכיחה ורווחת וחלק ממנה לפחות נובע ממקום קדוש ויקר - שאיפתו של האדם, לעשות את רצון בוראו, בצורה היותר טובה ושלמה.

חלקה הפחות נעים של טעות זו, נעוצה במידותיו הלא מתוקנות של האדם, ישות וגאווה המונעות את האדם מלהכיר במקומו האמיתי, וזאת מתוך הקושי להכיר בחסרונותיו והעדר שלמותו. כך, מוסתר גם מהאדם עצמו  מקומו.

גורם נוסף לטעות, היא המחשבה, כי פעולות או מעשים פשוטים, בדרך התורה וההלכה, אין בהם כדי לשמח ולרצות את בורא עולם. ומכח מחשבה מוטעית זו "נאלץ" האדם ליצר מערכת של משימות וחובות הגבוהות ממנו פי כמה וכמה, ולעקור ממקומו.

 
ר' זושא מאניפולי נהג לומר : "כשאעלה לשמיים לא ישאלו אותי, מדוע לא היית משה רבינו, ישאלו אותי מדוע לא הייתי ר' זושא ! "
בורא עולם, חפץ לגלות את האור במקום בו אנו נמצאים ולא במקום בו אנו חפצים להמצא, זהו ההווה היקר, זה אנחנו.
כן, אפילו אלינו כפי שאנו כעת, בורא עולם מספיק גדול ורב כח להגיע, לדבר, לרמוז, להאיר ולהתגלות.

בתורה קי"ב שבליקוטי מוהר"ן, מגלה ר' נחמן מברסלב שחותמו של בורא עולם, הוא האמת והתגלותו היא במקום האמת,
מעטה ודלה ככל שתהיה.
נסיונות לחקות אנשים והתנהגויות שאינן שלנו ולזהות את עצמנו עם התובנות הגבוהות ולא עם נקודת האמת מרחיקה אותנו מעצמנו  ומבורא עולם.
אין אנו מדברים על הזנחת הרצון להתקדש ולעלות חלילה, אלא לזהות אותו, להגדיר אותו ולהשתמש בו בתבונה, מבלי שיכחיש ויחריב את המציאות וההדרגתיות ההכרחית במסילה העולה אל הקודש.
ההשלמה והשמחה עם מקומנו, בשילוב רצון אמיתי ומבורר להתקדם, יאפשרו לנו את הלגיטימציה למקומנו,כך, נוכל לפעול ולנוע שלא בכח הזרוע ולהיות אנחנו בתוך כל מבול הרצונות השוטף אותנו ואת העולם, וזאת מתוך יחסי גומלין וקשר אמיתיים עם בורא עולם .

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אשר לא נמשח לכהונה עם אהרן ובניו, אינו מערער על כך  שנפלט "מסבב  המינויים" (שכן, לא היתמנה לכהן ביחד עם אהרון ובניו),
נאמן למקומו , לאמונתו ולבוראו , ממשיך בדרכו בטהרת מעשיו ומחשבותיו.
עד שהקול האלוהי,לאחר מעשה זימרי, מצוה אותו להתקדם ולהכלל עם יתר אחיו הכהנים,
בלמדו אותנו, את הקצב והתנועה שבעולם הקדושה, קידום לא לוקחים, קידום מקבלים.