צנורות - פרשת שלח לך / יריב מזרחי

מי הגשמים אשר ירדו במרומי הגליל העליון עשו את דרכם במורד ההרים אל עבר ימת הכנרת .
משם נשאבו המים והועברו בתעלה פתוחה אל מכון הסינון והטיהור שבבית נטופה.
משם המשיכו במערכת מים סגורה אל עבר הבתים.
ככל שהתקרבו המים אל עבר הצרכנים, קוטר הצנורות הצטמצם והלך,  עד לכיור הביתי בו זרמו המים בקלוח דרך הברז המעוצב .
מערכת המים חשופה למגוון היזקים : צנרת המתכת  חשופה לחלודה, אבן וקורוזיה.
צנרת הפלסטיק החדשה יותר חשופה למכרסמים,  ושרפות. 

בדרך בה מתפשטים המים בצנורות מן הרחב אל הצר, כך מתפשטת החכמה העליונה, משורשה באין סוף למטה למטה, דרגה אחר דרגה עד העולם הזה.
צמצום הדרגתי ויקר זה יוצר את האפשרות להאיר בתוך המציאות הגשמית החיצונית בה אנו חים תורה, תובנות והארות אלוקיות המבררות טוב מרע, אור מחושך שאלולא הצמצום לא יכולנו כלל לחוות את האור והטוב מחמת גודלו ועוצמתו.
צמצום זה מושג בכח רשת הצנורות הדקים הפרושים ברחבי העולם, לומדי התורה ומקיימיה.

הצנורות הרוחניים, שלא כצנורות המתכת והפלסטיק הינם חסרי צבע וצורה, אך מאידך חשופים הם לתקלות, בעיות וחבלות כאותם צנורות הולכה ממשיים.
אחת מן הבעיות המרכזיות של "הצנור הרוחני" הוא הזכרון.
הצנור הגשמי הינו בעל מפרט טכני : חומר, עובי דופן, קוטר ועמידה בלחץ.
לעומתו, עיקר מפרטו של הצנור הרוחני תלוי בזכרון.
כאשר האדם זוכר כי הוא חלק בהשתלשלות אור התורה אל  העולם, הוא יוצר את דופן הצנור, חיזוק הזכרון יביא לעיבוי הדופן, הגדלת ההשפעה והעזרה לסובבים יביאו להרחבת הקוטר.
זכרון תכליתו של לימוד התורה וקיום המצוות, הינו קריטי וכאשר יפגם לא תהיה תקלה בצינור בלבד, אלא הצינור יתבטל ממציאותו, תתבטל מהותו.
שכחה יכולה להפוך אדם מצינור לשלולית ולהשאיר את הצרכנים בהמשך הרשת מנוגבים ויבשים.
המערכת פגיעה מאד, אך ביחד עם זאת בעלת יכולת שיקום מהיר אשר לא דורש חומרים מורכבים ובעלי מקצוע.

ניתן להמשיך ולקיים את סדר היום בכללותו  מתוך הזכרון - "אני שליחו של בורא עולם, דרכי מתגלה מלכותו".  הכל משתנה כאשר העשיה מחוברת אל הזכרון "אני שליח".
המצוות עליהן צווה הקב"ה הינם חכמה עליונה המגלה כיצד לשמר ולתחזק את הצינור הרוחני. והם נדבכים חשובים בשמור זכרון השליחות. 
תנועה בעולם ללא מצוות (לשון צוותא, חיבור) יובילו כעבור זמן לפגיעה בהמשכה ובחוסר יכולת לזכור  מציאות רוחנית. 

זאת למרות התעתוע הרווח שאפשר גם בלעדיהם לחוש רוחניות, תחושה שמקורה פעמים באופוריה תקופתית וקירבה זמנית למקור המים. 
הזכרון בעצם השליחות, בתוך מציאות העולם הגשמי, יש בכוחה לחולל פלאים, וכפי שאמרו חז"ל : "שלוחו של אדם כמותו" , דהינו שהשליח מקבל את כח המשלח, כלומר כאשר האדם הדבוק בזכרונו בעצם שליחותו, אזי מקבל כח ישירות מבורא עולם.

בפרשת השבוע , פרשת "שלח לך", רואה הקב"ה אל לבותיהם של בנ"י פנימה ומגלה כי רצונם לשלוח מרגלים לתור את ארץ ישראל.
הקב"ה חש כי ימשכו אחר חיצוניות המשימה וזכרונם יפגע, לכן הופך את נטיית ליבם "לרגל", מושג אשר העניין הגלוםבתוכו הוא חוסר ביטחון ואמונה, למצווה וזאת בכדי לעזור למרגלים לזכור ולהתחבר אל בורא עולם גם בתוך חשכות נטיות ליבם.
וזהו הציווי בו פותחת הפרשה "שלח לך".

כאמור בהמשך הפרשה מתגלה כי נטיית ליבם הרעה גברה על הזכרון שהינם שליחי הרצון העליון
ובכך המשיכו "מים רעים" אל כלל ישראל בפוגעם בזכרון השליחות הכללי המוטל על עם ישראל, ובביטולו הזמני של הכח הפלאי - "שלוחו של אדם כמותו", שבכוחו היו יכולים להכנס לארץ ישראל ולזכור ולהידבק בכח השליחות במקור החיים בתוך ההסתרה של הענקים אשר ישבו בארץ ישראל. 

אותם המרגלים השאירו לנו שיעור כואב מחד גיסא ומעודד מאידך על מהות השליחות וכח הפלא של הדבקים בבורא. 
"ויאמר ה' אל משה לאמר, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל ..."