אש זרה - פרשת שמיני / יריב מזרחי

"ויהי ביום השמיני ... "
יום חנוכת המשכן  , יום גדול לישראל הוא והשמחה הולכת וגוברת .
הציפיה הארוכה שליותה את תהליך בניית המשכן מוצאת פורקן ומתפרצת עד השמיים .
הרגשה של הקלה גדולה לאחר החטא הארור של עגל הזהב .
ביחד עם זאת פותחת הפרשה בלשון צער -
"אמר ר' לוי , דבר זה מסורת בידנו , כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא מקום צער " (מגילה , י')
צער ???

בעצומו של יום , בעצומה של שמחה , נכנסים נדב ואביהו בניו של אהרן הכהן , קדושי עליון ,
אל המשכן פנימה ומקריבים אש אשר לא צוו להקריב .
העונש מידי וקשה , בהתאם למקום , לזמן ולמעמד המקודשים .
השמחה נמללת באבלו של העם . שיעור קשה בשמחה .

כאשר אנו מתקרבים אל הקדושה ואל התורה , פעמים רבות אנו משנים חלקים רבים מאורח חיינו .
חלקים אחרים פנימיים יותר נשארים עדיין טעוני ברור , אחד מהם הוא מושג השמחה .
"מצווה גדולה להיות בשמחה" , ואכן זוהי מצווה גדולה ונפלאה ,
לכן גם היא כיתר המצוות דורשת לימוד - כיצד לקיימה , מהם גדריה ואופניה בכדי להשאר בגדר המצווה .
שמחה על פי רב נתפסת בעינינו כפורקן ושחרור מנטל וכבדות חיינו .
פועמים בעוצמות חזקות ומיד מושלכים אנו חסרי כיוון לתוך המוזיקה , הריקוד הרעש והתנועה מסביב ,
מרשים לעצמנו להשתחרר ולפגוע אקראית במחשבות , מעשים ודיבורים .
רצים במהירות ובחוסר מחשבה , החוצה אל מרחבי החופש .
השאיפה להגיע לדפוסי שמחה כאלה ולעוצמתם הגבוהה הולידה בתוך מוחות הרסניים מתכונים הרחוקים מדרך האמת .
אך כאמור , גם להולכים בדרך הקדושה מפריעה תפיסה מוטעית זו להשתמש במצוות השמחה כראוי ,
טועים ותועים הם אל מחוץ למכוון . "אש זרה ! " .
השמחה היהודית היא סביב נושא וענין . המחשבה מסתכלת , בוחנת ורואה , ואז - הלב שמח .
הלב קשור אל המחשבה המעוררת אותו , לאחר שהתעורר עוזר למחשבה לחשוב גבוה ועמוק יותר .
אמנם השמחה יכולה להתעורר גם מגורמים ומצבים שונים ולאו דווקא מהתבוננות והתעמקות ,
אך לאחר שהתעוררה יש לכוונה בעדינות ולא בתובענות אל עבר המכוון , אל עבר התכלית , לחבר את התעוררות הלב אל הקדושה .
השמחה זקוקה לשמירה ! וגם כאשר היא מקושרת לקדושה דרושה עוד הכוונה והשגחה .
לאחר התגברותה של השמחה מבקש הגוף להשתחרר מנטל המחשבה , רצונו להפסיק את הקשר והתלות בקדושה .
הוא מבקש תנועה ללא גבול ושוב משדר את אותם דמיונות כוזבים של פורקן ,
אותם דמיונות שאם נכנע להם , נרגיש ריקים ומרוקנים "ביום שאחרי" .
לעומתם - המכוון העליון הוא המשך התבוננות והתקשרות אל התכלית .
אז יוכל הרצון הפנימי להשתלם באמת ותוכל השמחה להתרומם אל קומה חדשה נוספת בבנינה ,
שמחה אמיתית מכוונת ושמורה , עדינה יותר בכמה אוקטבות אך עמוקה פי כמה , שמחה של מצווה . 
מנת חלקה של השמחה הפרועה , פעמים רבות היא יציאה אל מחוץ לגדרים ההלכתיים . פנימה וחוץ .
למרות שהרקע להתרחשותה יכול להיות מעמד של מצווה , יכולה היא להרחיק לנדוד אל מחוזות אפלים ברצותה להגיע אל הדמיון המוטעה של המושג שמחה .
אם נפנה לדרך זו , לא די שלא נשיג את מצוות השמחה , זו שמצוותת ומחברת אותנו אל העליונים , אלא חלילה יכולים אף לקלקל .
"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה  אשר לא צווה אותם " .