עולם חסד יבנה - פרשת תולדות / יריב מזרחי
השפע העובר מהאין סוף ברוך הוא אל העולם, משתלשל דרך שני נתיבי השפעה מרכזיים - החסד והגבורה.
בנתיב החסד, מתפשט השפע לכל מקום, נמוך ככל שיהיה בכדי לעזור, לתמוך ולעודד ולהרים את החיים אל הבורא מתוך רצון ללא גבול להיטיב לנבראים וזאת ללא תלות במצבם ודרגתם וללא קשר אם הם ראויים לכך או לא.
בנתיב הגבורה מתפשט השפע בצורה שונה ומתפשט אך ורק למקומות המוכנים וראויים ומתאימים ליקרותו, כלומר השפע מותנה בעבודתו של האדם, שפע זה לא יתפשט אלא אם כן תוקדם לו עבודת הכנה של טהרה ופרישות.
בעבודתו האישית של האדם אמורות להתגלות נטיות דומות של חסד וגבורה, נטיית החסד תאופיין בכך שהאדם המתנהל לפיה מוצא בעצמו ובסביבתו אף במצבים הנפסדים, בהם עשייתו בקדושה מצומצמת ודלה ביותר, נקודה אמיתית של טוב הוא אוחז בה ומתחיל את צמיחתו ממנה מתוך אמונה ובטחון שעיני השם נשואות אליה ולא אל כל החושך המקיף אותה.
הנטייה לדרך הגבורה באה לידי ביטוי בעבודתו האישית של האדם בהתגברות על נטיות נפשו הנמוכות תוך תנועה קדימה הכרוכים בהשתדלות ומאמץ להתרחק מכל מפסידי האמונה וגילוי הקירבה האלוקית, אך הפעם הגילוי מותנה בריבוי עשייה.
האדם בהתנהלות חייו מבקש דרך, לרוב בוחר האדם את הדרך הקלה הפשוטה והברורה, פתרון יחיד - ימין או שמאל, חסד או גבורה.
היכולת והכושר לשלב בין שני הפכים אלה או לחלופין לפעול בכל פעם בדרך אחרת המתאימה למציאות הינה נחלתם של יחידים.
הרצון למצוא פתרון קל ואחיד בדרך החיים, מפתח הפותח את כל הדלתות , גורמת לעוגמת נפש רבה ולחיים קשים.
דרך החסד להתחזק בכל דבר טוב , קטן ככל שיהיה הינה דרך יקרה וטובה בחייו של היהודי אך יכולה להובילו למדבר שממה כאשר יטעה לחשוב שאין הוא צריך להתקדם, אין צריך לעשות ולהשתנות, שכן האור מגיע לכל מקום ולכל מצב. דרך מחשבה שכזו יכולה להרחיקו מהבורא שכן הרצון העליון מבקש גם שינוי ועשיה.
דרך הגבורה, הינה דרך נפלאה ויקרה אך יכולה גם היא להוביל ליאוש ועצבות מכיוון שלעולם האור רחוק ולעולם יש עוד מה לעשות ולעולם יש במה להשתפר בכדי לנקות את הכלים ולהתאים את עצמנו אל הקדושה והטהרה, ונימצא שאם נלך בדרך זו לבד נהיה לעולם רחוקים וחסרים.
שילוב שני הדרכים הוא הדרך האמצעי, שביל הזהב.
את המינון הנכון בו מתערבים שני מרכיבים אלה גילה רבי נחמן ואמר כי על כל כפית של התעוררות לפעולה ועשייה (גבורה) צריך להשלים בקערה מלאה של התחזקות כלומר אמונה, עידוד ותקווה באהבה שהבורא אוהב אותי ומעריך את מאמצי גם כאשר אני במקומי (חסד).
אברהם אבינו, איש החסד, אוהלו ולבו פתוחים לארבע רוחות השמיים ומגלה בעולם את אהבתו של בורא עולם לנבראיו.
יצחק אבינו, איש הגבורה חופר בארות ומגלה את נוכחותו של הבורא בתוך העולם הגשמי, על ידי עבודה במקומות הנמוכים ומגלה מים בעומק האדמה.
פרשת תולדות פותחת בפסוק -
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק " , חציו השני של הפסוק "אברהם הוליד את יצחק" לכאורה מיותר שכן נאמר כבר יצחק בן אברהם.
יתכן שהחזרה באה ללמדנו את החשיבות בשילוב מידתו של אברהם (החסד), עם מידתו של יצחק (הגבורה) ולהזכיר את המינון בשילוב השניים, שיש לאדם להגביר את האמונה בחסד ובהתפשטות השפע הבלתי מותנה על הגבורה והאמונה בריבוי המעשים, העשיה הינה חשובה (יצחק), אך עלינו לזכור את החסד והאהבה הבלתי מותנים שקדמו לה (אברהם) וכאשר נשלב בין השניים נזכה לדרך הזהב המיוחלת.
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק."
בטעינה...