במחשבה תחילה - פרשת צו / יריב מזרחי
מחשבות , מחשבות ...
הראש עסוק תמיד , זע ונע ממקום למקום , מדבר לדבר . עסוק תמיד .
אין רגע ללא מחשבה .
ר' נחמן מברסלב מספר שאילו היינו רואים את המחשבות אותן אנו חושבים במהלך היום היינו נדמים בעינינו למשוגעים .
המחשבה מתנהלת מעצמה , נוטלת ענינים מהעולם הזה : מנתחת , מפרקת , משנה , מדמה ומתרוצצת .
מחשבות נכנסות , מחשבות יוצאות , אין מי שמכניס ואין מי שמוציא . התנהלות ספונטנית וחופשית .
המחשבה היא שורש המעשה .
אותן תנועות כימיות , אותם אווירים שקופים הם אלה שלבסוף מביאים אותנו לידי מעשה .
הם שקובעים אם נשמח אם נעצב , אם נתגבר או נוותר , האם נעשה או נשבות .
האם מקום כה רגיש בגוף ונפש האדם יכול להשאר ללא שמירה ללא הכוונה וללא ביקורת ?
פרוץ לדמיונות תמורות ושינויים , לתכנים לא מבוקרים כאלה ואחרים .
זוהי המציאות , לא למדו אותנו דרך אחרת . אנו מתנהלים וזורמים . אין סכר אין גדר ואין גבול . אין מדדים וקריטריונים .
חוסר השגחה , שמירה והכוונה בעולם המחשבה מביאים לחיי מעשה ורגש מבולבלים , לא עקביים ובעיקר משמימים .
כאשר הבין אחד מחסידיו של רבינו הבעל שם טוב שהמחשבה צריכה הנהגה ושמירה פנה אל רבו ובקש ממנו דרך ועצה בענין זה .
הפנה אותו הבעש"ט לחסיד שגר בעיר רחוקה בהבטיחו שאותו חסיד ילמדו דרך בשמירת המחשבה .
לאחר דרך ארוכה מלאה בקשיים וטלטלות הגיע התלמיד באישון לילה אל בית החסיד .
לאחר שראה אור דולק בבית וקולות אנשים בתוכו , החל התלמיד העייף והרעב לדפוק בדלת .
בתחילה בעדינות ולאחר זמן הגביר את קצב ועוצמת הדפיקות עד שאלו זעזעו את קירות הבית ונשמעו היטב אף בבתים הסמוכים .
לאחר מספר שעות של דפיקות נתייאש ונרדם על מפתן הדלת . בבוקר פתח החסיד את הדלת והעיר את התלמיד העייף .
אמר לו התלמיד - "נשלחתי ממורי הבעש"ט בכדי ללמוד איך שולטים במחשבות .
אמר לו החסיד - "והרי כבר למדת ..."
אתה הוא בעל הבית . כאשר באות המחשבות ומתדפקות צריך להשאיר את הדלת סגורה .
תחילת הדרך בעבודת המחשבה היא לדעת שלא כל מחשבה הינה לגיטימית .
השלב הבא הוא לברר על מה אני מעונין לחשוב ומה מסכן ומפריע לדרך החיים בה אני רוצה ללכת .
השלב השלישי הוא לגלות ריבונות והחלטיות בנהול המחשבה .
והשלב הרביעי הוא הזריזות לתפוס את המחשבה הזרה לפני השתלטותה על עולם הרגש ועולם המעשה .
בפרשת השבוע - "צו" , כאשר פונה הקב"ה למשה ומבקשו להודיע לאהרן על דרך הקרבת קרבן העולה אותו מקריב האדם כתיקון על המחשבה והרהור הלב .
הפנייה נעשית בלשון "צו" , לפי המפרשים זהו לשון זירוז ונאמר דווקא במקום בו קיים הקושי .
זאת על מנת להורות לדורות שלמרות הקושי הראשוני בהנהגת המחשבה וניווטה , אם תיעשה בדרך של זריזות ותנועה נצליח לעבור את הלילה שמרמז על תערובת מחשבות זרות , ולהגיע אל הבוקר המסמל את המחשבה הקדושה .
וזה שנאמר - "זאת תורת העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ."