אל תירא - פרשת ויגש \ יריב מזרחי

"אל תירא מרדה מצרימה " (בראשית , מ"ו -ג' )
פתילת הנר עומדת זקופה ומושכת בהתמדה ובעקשנות את שמן הנר .
השמן הנמשך במעלה הפתילה והופך לאור בוהק .
הלהבה עסוקה בהתמדה ובעקשנות להעלות חלקים עבים וחשוכים של המציאות
למימד גבוה יותר , להאיר את החושך בו היא נתונה .
לעיתים שאיפתה למעלה אל השמיים היא כה חזקה עד שמאיימת להנתק מן הפתילה והשמן ,
אך הטבע שנטבע בה הוא להשאר , שכן עצם התנתקותה , יביא לחדלונה .
כמו כן - נעימות ומתיקות הקירבה אל בורא עולם . 

ההנאה מהשגות החכמה והריגוש מתובנות חדשות . "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה " (שיר השירים) .
וישנם פעמים , שרצון פנימי זה , הכמיהה לאור השם , מבקש להתרחק מכל ענין גשמי הקשור   ב- "עולם הזה" .
העיסוק בחיי משפחה , גידול הילדים ודאגת הפרנסה , נתפסים בעינינו כ - "גלותיים" ביחס לתפילה וללימוד  .
מחשבת הבריאה היא לחבר ביניהם , וכדברי רבי שמעון בר יוחאי ואנשי סודו , שאמרו כי טעם הגלות הוא לברר חלקי קדושה המפוזרים בענפי הקליפה  .
לקחת את אור החכמה ולחברה אל העשייה היומיומית .
כלומר - מודעות ההופכת את הגשמי לרוחני .
אך החשש והקושי עדין קיימים , שכן הפער בין התובנות לחיים גדול, והקושי לפעול את החכמה האלוקית  בתוך העולם הגשמי אינו מבוטל ויכול להוליד קשיים ואכזבות.

על כך מגיעה ההבטחה האלוקית : "אל תירא מרדה מצרימה...אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה " .