על הכרה והפרדה - פרשת וירא

הזירה לתוכה הכניס בורא עולם את ברואיו ע"מ שימליכוהו ויעבדוהו איננה זירה פשוטה כלל .
העולם מלא בהסחי דעת וטרדות מטרדות שונות .
מלבד התאוות והרצונות "המוזרים" שנטבעו בנו פנימה , לפנות ולרצות בענינים הגשמיים , מוסיפים נתוני המציאות האובייקטיבית להפריע גם הם ביצירת הקשר המבוקש עם הבורא .
בתוך הטרדות אותן מזמנת המציאות האובייקטיבית נכללות בעיות כגון - בריאות , פרנסה וכן בעיות פעוטות יותר כ - רעש חוסר נוחות ועייפות .
אותו מצב מיוחל בו נוכל לעסוק בלימודנו ותפילתנו באין מפריע נראה לרובנו מרוחק ודמיוני .
כאשר השקט מגיע אנו עייפים וכאשר יש בנו כח אנו חסרי זמן וכן כיוצ"ב עד אין סוף . אם כן מה עושים ?

שלב ראשון : הכרה
הכרה שזוהי המציאות , לכאן נשלחנו וזוהי הזירה בה אנו צריכים לפעול , העולם .
התפיסה וההמתנה , למציאות האופטימלית הינה פרי הדמיון שכן מחשבה דמיונית שכזאת תפריע לנו למלא את תפקידנו ואם נקשיב לה נהיה לעולם בגדר ממתינים לפעול.

השלב השני : הפרדה
ההפרדה בין העצמי לבין האירועים והמצבים הפוקדים אותו , כלומר - אדם החווה קור/חום , פחד , לחץ עייפות וכד' פעמים רבות התחושות וההרגשות משתלטות על האדם עד שנכבש בידן והן עושות בו כרצונו , לדוגמא: אדם החווה קור , ישנו האדם וישנו הקור , הקור הוא תחושה בלבד הנקלטת בגופו של האדם אך הקור איננו האדם בפועל .
אדם המתחיל להתבונן ברגשות ובמקרי החיים המתדפקים בפתחו ומצליח לעשות את ההפרדה בינו לבינן הוא אדם בהתהוות , לא כל רוח קלה עוקרתו ממקומו , לא כל תחושה חולפת מזיזה אותו משיווי משקלו , אט אט נבנה בסיס להוויתו .
במקביל - הנתונים הנקלטים בחושיו מקבלים את מקומם האמיתי כחיצוניים אליו והופכים לפחות מאיימים וסוחפים .

פרשת השבוע , "וירא" , פותחת בפס' : "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום "
הגמרא מגלה שיום זה הוא היום השלישי למילתו של אברהם אבינו שהיה בן תשעים ותשע שנים בהימלו , ביום זה כידוע הכאב והחולשה מתגברים ביותר .
אברהם אבינו יושב פתח האוהל ומצפה לאורחים וזאת למרות שבורא עולם "הוציא חמה מנרתיקה" , דהיינו הגביר מאד את עומס החום ע"מ שלא יטרידו אורחים את אברהם שעל אף כאביו מצפה לקיים את המצווה היקרה של הכנסת אורחים לאוהלו .
אברהם אבינו משאיר את תחושת כאב ברית המילה וחום השמש חיצוניים אליו , וזה שכתוב : "יושב פתח האוהל " , ישיבה שהיא ממצבי הגוף המעידים על שלוות נפש ושלום .
ואז - "וירא אליו ה' " , כאשר מפתח האדם את הכושר החיוני להשאיר את שבחוץ בחוץ ולהפריד בין מאורעות ותהפוכות הזמן לבין נפשו , כך מתוך טרדה ורעש מתקרב אל הראיה .