זהו הסוף - פרשת זאת הברכה / יריב מזרחי

בסוף החיים , בקצה הרחוק ביותר שלהם מחכה בסבלנות, המוות .
"מוות" , מילה קשה וחשוכה הנושאת עימה מטען רב ומערכת מורכבת של רגשות ומחשבות אשר הדבר המאפיין אותם ביותר הוא חוסר הסדר וחוסר הבירור .
הצער , הפחד וחוסר הידיעה כלפי קץ החיים דוחק נושא זה אל מחוץ לתודעה האנושית המערבית המתנהלת באופן פלאי, כאילו אין חלקה בעסק ועניין זה .
אמנם דרושים כוחות נפשיים לפרק את נושא המוות , להופכו לבר התבוננות ולזהות בנו את הפחדים שנקשרו בו .
בהסתכלות פשוטה מתברר שכוחות אלה הנדרשים להתמודד עמו, מעטים הם ודלים לעומת כוחות הנפש אותם אנו משקיעים בכדי להרחיק ולהדחיק את חווית המוות מחיינו .

המוות בתורת ישראל פירושו - העתקת החיים מעולם הגשמי לעולם הרוחני .
חלקיו הרוחניים של האדם ודרגת הכרתו את האלוקות בהיותו בעולם הגשמי נצחיים הם ובשעת המיתה נפרדים חלקים אלה מלבושם הגשמי , מן הבשר והדם וממשיכים את ישותם בעולם הנצחי .
הפרידה , לחלקינו, נושאת אופי קשה ומצער שכן אין כולנו יכולים לחוות תודעה זו בשלמות ועלינו לבטא ובצדק את הצער האנושי הפשוט המורגש בעת הפרידה , אך ביחד עם זאת אנו צריכים להעמיק את הכרותינו עם חלקי האלמוות שבקרבינו ולשלב הכרה ברורה זו בדרכם של חלקים אלו לעולם נצחי טוב יותר. חלקים נצחיים מן הנשמה אף נשארים בעולם הזה בצורה של דעת וחכמה אותם היא הקנתה לסובבים אותה. חלקים אלה, הם חלקים  של ממש המורגשים בצורה פשוטה אצל הנשארים בעולם התחתון המושפעים תדיר מאותה הכוונה, עצה, זכרון שקבלו הממשיכים לעשות פירות ולהשפיע.

אדם המשכיל לנטרל את השליליות שנדבקה למושג המוות וחי אותו במהלך חייו , מגלה מקור בלתי נדלה של חיים הנוצר מהחיבור בין העולם הזה לעולם הבא , במחשבה וברגש , מתוך פיתוח מודעות לחלקיו הנצחיים והקשר עימם .

משה רבינו מורם ורבם של ישראל בעומדו לפני המעבר בין העולמות , בישוב דעת נפלא, עוצר ומברך את ישראל מתוך שלוה שלמה אותה יכול להשיג ילוד אשה שחי חיים שלמים בעולם בו השמיים אינם קצה העולם אלא תחילתו .

  "וזאת הברכה אשר ברך משה איש הא-לוהים את בני ישראל לפני מותו "